לא בכל יום קם אינטלקטואל מצרי מוּכר ומשמיע הצהרות כמו אלה שיצאו מפי הפילוסוף ד"ר יוסף זידאן. את הדברים שאמר בשולי הריאיון לעיתונאית לַמִיס אל-חדיידי בערוץ הטלוויזיה המצרי CBC [30 בדצמבר] החמיצו העיתונות המצרית והעיתונות הישראלית גם יחד, אף שהם נוגעים בלב היחסים בין קהיר לירושלים ובין הערבים לעולם היהודי.

זידאן, חוקר כתבי יד עתיקים, הוא סופר נערץ, מחברם של כמה רומנים משובחים. בראשם  עזאזל, שתורגם לשש-עשרה שפות ובאחרונה אף יצא במהדורה עברית. לקראת סוף הריאיון שאלה אותו חדיידי מה יאפיין, להערכתו, את שנת 2014. האורח שלפניה הפתיע: הוא הציע למצרים לשוב ולבחון את היחסים עם היהודים. "איננו מודעים אפילו עד לאיזו דרגה השאלה היהודית משפיעה עלינו", פתח זידאן, "זה הפך להיות סחורה עבור כל פוליטיקאי. מי שרוצה לקנות את לב ההמונים, מקלל את הישראלים, ואחרי שהוא עולה לשלטון הוא נוהג בהם יפה. זאת טיפשות. טיפשות שקשורה לבורות הציבור. אף אחד לא דואג לאינטרסים שלנו, אנחנו צריכים לדאוג להם. לכן עלינו לשקול זאת מחדש".

את החשיבה הרעננה הזאת, לשיטתו, יש להתחיל מבראשית, כלומר מן המחלוקת על ה"איסְרַאילִיַאת". אלה הם פרקים בחדית' (אמירות מפי הנביא מוחמד) שהביאו איתם יהודים שהתאסלמו. קטעים אלה מציעים פרשנות לסיפורי הקוראן ברוח התורה ועל כן חלקם נחשבו, בעיני האסלאם, בלתי מהימנים. במשך מאות שנים, עד עצם היום הזה, תרים מפרשים מוסלמים אחר האיסראיליאת כדי לעקור אותם מספרות החדית'. יש אף שחושדים כי קצתם הוחדרו אליה במטרה להשחיתה. מדברי זידאן עולה תהייה אם לא נכון לצמצם את חשיבותו של הפולמוס הזה, המעיב על יחסי שתי הדתות.

אבל זידאן לא נעצר שם, אלא קרא לשוב ולהעריך גם "את מה שנקרא 'בעיית המזרח התיכון', שאינני רואה בה כל בעיה". כלומר, את הסכסוך בין ישראל לשכנותיה הערביות. "הנאצריסטים השפילו את האנשים במשך שישים שנה בגלל 'בעיית המזרח התיכון'", אמר, "(דבר שהוליד) מלחמות, ואנשים מתים". לאחר מכן הציע לשומעיו לשנות את תפיסתם בנוגע לשואה. הוא אף הביא דוגמה ממערכת החינוך המצרית: הצהרת בלפור - אותה הבטחה בריטית מ-1917, שראתה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. "על בלפור הזה", נזכר ד"ר זידאן, "למדנו בבית הספר כחלק ממנגנון תגובות מכאני. 'מה דעתך על הצהרת בלפור?' והתשובה - 'מי שאין לו נתן למי שאינו ראוי לכך'. וזהו".