כמעט לא הייתה הצלחה מוזיקלית גדולה משלו. יהיו אף שיקבעו בצורה נחרצת וחד-משמעית שלא קם בישראל זמר מצליח ממנו. לאחרונה אף הוכתר "הזמר הלאומי", הודות ליכולתו  הנדירה להיות אהוב על רוב הישראלים. בחברה שבה גם השירה והזמר התכנסו לתוך המגזר הייחודי שלהם, הוא חצה מגזרים, מגדרים וגילים. אף זמר לפניו לא מילא את האמפיתיאטרון של קיסריה כל כך הרבה פעמים, או שבקהל שלו נצפתה קשת כה מגוונת של ישראלים: גברים ונשים, מבוגרים וצעירים, מזרחים ואשכנזים, דתיים וחילונים, ערבים ואף לא מעט חרדים.

כזה היה אייל גולן. במידה רבה הוא ייצג את התקווה הישראלית לכנס את כל הקבוצות החברתיות תחת מטריה אחת. הורעף עליו כבוד שמעטים זוכים לו: הוא הוזמן לשיר בפני קהלים סגורים ורחוקים מעין הציבור, כמו קהיליית המודיעין והביטחון של ישראל. שמונה פעמים נבחר ל"זמר השנה" במצעד הפזמונים של רשת ג' והיה לזמר המזרחי הראשון שקטף תואר דומה בגלגלצ, תחנת המוסיקה המובילה בישראל. בתום כל הופעה שלו קמו לכבודו, כמו היה גורו נערץ שמתקשים להיפרד ממנו. לכל מקום שאליו פנה הוקף במעריצים נלהבים שהעניקו לו אהבה אין קץ. בדירוג הזמרים המרוויחים הוא השאיר את כולם הרחק מאחור.

ואז אירעה הקריסה הגדולה, שהדיה ממאנים להתפוגג. בעודו מתבשם מאוויר פסגות, הוא זומן לחקירת משטרה. כדי לא לפגוע במעמדו המלכותי, שמרו עליה החוקרים בסוד. ואולם, במדינה כה אינטימית כמו ישראל, שבה כולם מכירים את כולם, הסוד דלף כעבור כמה שעות בלבד. על אף צו איסור הפרסום שהוציא השופט, געשו הרשתות החברתיות ונפוצה בהן הידיעה על "זמר מפורסם" שנחקר בחשד לקיום יחסי מין עם קטינות, מבלי להזכיר את שמו.

ואז נמצא הבלוגר שחשף במי מדובר וקלע את המדינה לטלטלה אדירה, כאילו זה עתה פרצה מלחמה. העיתונים הקדישו לפרשת גולן יותר עמודים מלסיקור פרוץ מלחמת יום הכיפורים. אפילו ביקורו ההיסטורי בארץ של הנשיא המצרי אנואר סאדאת לא זכה לתמונות כה רבות ולמילים כה דרמטיות. אין תופעה שמלהיבה את העיתונות כמו גיבורי-על שמתרסקים בקול נפץ אדיר, ופרשת אייל גולן סיפקה את הסחורה ואף למעלה מזה – הצטלבו בה כל הפרטים שמרכיבים עלילה מרתקת ושובת דמיון.