"אם היה אחד משלנו זורק אבן על חייל, הייתם מכניסים את כל העיר לעוצר. חיילים היו נכנסים לבתים בלילה ומוציאים את הגברים. הייתם מכריחים אותנו לגלות מי זרק את האבן, אפילו אם היה זה ילד", אומר חוסאם חסן, בעל חנות לממכר מאפים ובקלאוות במרכז העיר שכם. "אבל כשהמתנחלים עושים ככה לחיילים, החיילים פוחדים מהם. אם ככה הם עושים לחיילים, תחשבו מה הם עושים לנו".
חסן מבטא תחושה של רבים מתושבי נפת שכם הפלסטינים, המכירים היטב את ההתנחלות יצהר. זו הוקמה בשנת 1983 כהיאחזות נח"ל, כשבתחילה קראו לה "רוגן", מעין בדיחה על חשבונו של הנשיא האמריקאי רונלד רייגן, שקרא יום לפני הקמתה להקפאת ההתנחלויות. עם השנים התיישבו בה משפחות, ואחרי פינוי קבר יוסף בשכם בתחילת האינתיפאדה השנייה הועברה אליה גם ישיבת "עוד יוסף חי". ביצהר מתגוררים רבים ממי שמכנים עצמם "נוער הגבעות", ובתחומיה הוקמו גם כמה מאחזים.
יצהר הפכה עם השנים להתנחלות הקיצונית ביותר בשטחי הגדה, בעיקר בגלל אלה המכונים "קומץ פורעי חוק", שהגיעו ליצהר והתיישבו בשטחה או בסמוך לה במאחזים הלא חוקיים. על שם ההתנחלות יצהר רשומות פעולות "תג מחיר" רבות, שכללו השחתת רכוש וציוד של פלסטינים, עקירת עצים וכתובות גרפיטי בכפרים הסמוכים כגון עסירא אל-קבלייה. מתנחלי יצהר לא רק שלא הסתירו את זהותם, בכפרים עוריף ובורין הם חתמו בשמם בכתובות הגרפיטי שצוירו על הבתים.
סאלח אבו רמדאן הוא תושב עסירה אל-קבלייה, חבר פעיל בתנועת פת"ח, שהקים קבוצת מתנדבים השומרים על הכפר בלילות מפני מתנחלים. אבו רמדאן מספר, כי אפילו שגריר ארצות הברית בישראל דן שפירו נקט בצעד חריג, ופנה לפני שבעה חודשים למנהל האזרחי הישראלי בגדה כדי שיפעל נגד מתנחלי יצהר שפגעו ברכוש של ארגון הסיוע האמריקאי USAID, שהקים מאגר מים בכפר. מתנחלי יצהר, אומר סאלח, היו מגיעים לכפר מדי יום, תוקפים את עובדי הארגון, מרססים צבע וכתובות גרפיטי על כלי העבודה הכבדים שפעלו בשטח ואף הציתו מבנה שהוקם במתחם העבודות באמצעות בקבוקי תבערה.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
