האחריות של מנהיגי חמאס
בשנים האחרונות הקפידה ישראל להפריד בין הזרוע המדינית של חמאס לבין הזרוע הצבאית. התבטאויותיהם מעודדות הטרור של ראשי התנועה מטשטשות את הקו הדמיוני בין שתי הזרועות, ועשויות להביא את צה"ל לפגוע בהם.
מהראיון של ח'אלד משעל לרשת אל-ג'זירה [23 ביוני] ניתן להסיק שלוש מסקנות. הראשונה, שחמאס אכן ביצעה את חטיפת שלושת תלמידי הישיבה; השנייה, שהנהגת התנועה הופתעה מעצם החטיפה; ומסקנה שלישית, מביכה, היא ההודאה של משעל עצמו, שאין לו ולמנהיגי התנועה האחרים שליטה על הזרוע הצבאית של חמאס.
"חמאס מורכבת מזרוע מדינית ומזרוע צבאית", הסביר משעל, ועל כן הוא אינו יכול לתת הוראות לדרג הצבאי. "הם יודעים היטב את מדיניות חמאס ומחויבים לגישה הפוליטית של התנועה", הוסיף.
כל מנהיג תנועה, מפלגה או ישות פוליטית כזו או אחרת היה נבוך מהעובדה שפקודיו הצבאיים אינם סרים למרותו, אך משעל שב ומנסה למתוח קו מפריד בין זרועות חמאס השונות כאילו אין מדובר בארגון שהוא עומד בראשו. במשך שנים ניסו מנהיגיה הפוליטיים של חמאס להציג את עצמם כלפי חוץ כמי שאין להם נגיעה או אחריות לתכנון פיגועים נגד ישראל, כדי שלא יהוו יעד לחיסול.
באופן מפתיע, אפילו בישראל, עד אמצע האינתיפאדה השנייה, ההפרדה הזאת בין הזרוע הצבאית למדינית הייתה מקובלת. ישראל נלחמה באנשי הזרוע הצבאית - ראשי עז א-דין אל-קסאם היו מבוקשים ויעדים לחיסול; ואילו אנשי הזרוע המדינית היו מחוץ לטווח הלחימה והפגיעה.
