הטורים הפוליטיים של עיתוני סוף השבוע האחרון, שהכתירו את ראש הממשלה בנימין נתניהו כמפסיד הגדול מבחירתו של ראובן ריבלין לנשיא המדינה, תוך כדי תיאורים נרחבים על עוצמת הזעם כלפיו בליכוד, הפכו בתוך שעות ללא רלוונטים.
אירוע חטיפת שלושת הנערים שהחל להתגלגל ביום שישי בבוקר [13 ביוני], והותר לפרסום אחר הצהריים, השתלט בבת אחת על סדר היום התקשורתי והציבורי, ובאותה מהירות החזיר את נתניהו לעמדת המבוגר האחראי, ובעל הניסיון המדיני והביטחוני הגדול ביותר בממשלה ובקבינט.
אירוע החטיפה מחק ברגע אחד את זיכרונו של אחד השבועות הגרועים מבחינה פוליטית בקדנציה הנוכחית של נתניהו, אם לא הגרוע שבהם. תוכניתו הלא ממוקדת והאמוציונלית לטרפוד בחירתו של ריבלין, שנוא נפשו, התרסקה, והוא נאלץ לברך את הנשיא הנבחר בחוסר התלהבות. פרשנים פוליטיים מיהרו להציב את שר הפנים גדעון סער, ראש מטהו של ריבלין, כמנצח הגדול וכאיום ממשי לנתניהו בקרב הבא על ראשות הליכוד. ברקע גם הדהדו הצהרותיו המדיניות החדשות של יו"ר יש עתיד, שר האוצר יאיר לפיד, שיצרו תחושה שהשותף הבכיר בממשלה מתחיל לשקול פרישה ממנה באין תהליך מדיני, מה שעשוי לסמן את תחילת הסוף של ממשלת נתניהו השלישית. ואם לא די בכך, גם השערורייה התורנית מצדה של שרה נתניהו, רעייתו של ראש הממשלה, תפסה נפח תקשורתי, ודובריו נאלצו להסביר מדוע רהיטי גן יוקרתיים שנקנו עבור מעונו הרשמי בירושלים נחתו בחצר ביתו הפרטי בקיסריה.
אירוע החטיפה ניער את כל הצרות האלה מנתניהו, והחזיר אותו לאלמנט שלו: ראש ממשלה שהאג'נדה הבסיסית והכמעט יחידה שלו היא עצירת האיומים הביטחוניים הקרובים והרחוקים על ישראל. מי זוכר כעת את חמיצות פניו כשהתברר שריבלין הוא הנשיא הבא?
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
