ביום שלישי (15 ביולי) אחר הצהריים, כשהפסקת האש קרסה סופית ורקטות חמאס לא הפסיקו ליפול לאורכה ולרוחבה של המדינה, זרמו אל לשכתו של ראש הממשלה עוד ועוד דיווחים על שרים וחברי כנסת מהליכוד שיוצאים פומבית נגד החלטתו לקבל את ההסכם לסיום הלחימה.
סגן שר הביטחון, דני דנון, התרוצץ בין ערוצי התקשורת השונים כדי להסביר שראש הממשלה מנוהל על ידי השמאל, שהוא מפקיר את תושבי הדרום ושמדיניותו רופסת. דנון אולי היה בוטה וחסר עכבות מכולם, אבל לא היה היחיד. שר הפנים גדעון סער דרש מנתניהו לכנס את מליאת הממשלה כדי לדון בהפסקת האש, שר התחבורה ישראל כץ הסביר שהפסקת האש טובה לחמאס, שכן "לא הוסר איום הטילים ולא חוסלה צמרת הארגון".
למעשה, בהיסטוריה הפוליטית של הליכוד לא זכור מצב דומה, שבו ראש ממשלה מטעם המפלגה הופך לשק חבטות בעיצומה של מערכה צבאית, לצורך הפקת רווח פוליטי מיידי. אם היינו זקוקים להוכחה נוספת לכך שהדי-אן-איי של הליכוד השתנה, וכי מי שקובע בה את הטון הם המתנחלים וקבוצות אחרות מהימין הקשה, קיבלנו אותה בשעות האלה שלאחר החלטת הקבינט על הפסקת האש.
אין פלא שבאותן שעות ראש הממשלה חש כי הוא מאבד שליטה על הליכוד ואולי גם על ממשלתו. לכך תרם גם שר החוץ אביגדור ליברמן, שמאז שהחליט על פירוק השותפות עם נתניהו בסיעת הליכוד ביתנו עם תחילת "צוק איתן", מצוי בקמפיין פוליטי המציג את יו"ר הליכוד כמנהיג פחדן ורופס. "חייבים ללכת עד הסוף. הפסקת אש זו הכנה לסבב הבא. אין דרך אחרת לפעול מאשר שצה"ל ישלוט באופן מלא ברצועת עזה", הסביר ליברמן במסיבת עיתונאים שכינס בכנסת ביום שלישי אחר הצהריים.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
