ישראל וחמאס יאלצו להתפשר
מלחמת כיפוף הידיים בקהיר על תנאי הפסקת האש, לרבות הקלות בסגר, היא שתקבע ידו של מי הייתה על העליונה. התיקו המסתמן עשוי להיחשב כניצחון תודעתי של חמאס, שהצליח לשים על סדר היום העולמי דרישות כמו נמל ימי ושדה תעופה.
אחרי 29 ימי לחימה במסגרת מבצע "צוק איתן", הכריזו שני הצדדים, ישראל וחמאס, על ניצחון.
בחמאס התהדרו בניצחון "המוקאוומה" (ההתנגדות). ראשון המברכים היה איסמעיל הנייה, שפרסם הודעה מוקלטת [5 באוגוסט], אך עדיין לא נראה בפומבי. גם שאר דוברי חמאס - חליל אל חייה, שאחד מבניו נהרג במבצע ויצא רק כעת מהבונקר, וסמי אבו זוהרי, שלאורך הלחימה התראיין לכלי תקשורת ממתחם בית החולים "שיפא", טענו כי ישראל הובסה על ידי ההתנגדות, שהצליחה גם הפעם להגן על העם הפלסטיני.
מנגד טענו בישראל כי חמאס ספג פגיעה קשה מאוד. הרמטכ"ל, רב אלוף בני גנץ, פנה לתושבי עוטף עזה ואמר: "אני משוכנע שהציבור סביב עוטף עזה יכול לחזור לבתיו, לפתח את השדות, לחזור ולחיות את חייו בצורה טובה ואיכותית כפי שהיה קודם".
אבל בתום 72 שעות הפוגה, עוד לפני שאבק הקרב התפזר, הפך חמאס את דברי הרמטכ"ל למבוכה רבה. ה"שקט יענה בשקט" שטבעה ישראל בתחילת המבצע, לא רק שהפך להיות מושא ללעג אלא תורגם על ידי חמאס כביטוי לחולשה.
