ישראל משנה דעתה: האחדות הפלסטינית כבר לא "ממשלת טרור"
לנתניהו וממשלתו נדרשו מבצע צבאי גדול בעזה ואלפי נפגעים משני הצדדים כדי לזנוח את ההצהרות החריפות והאיומים בסנקציות כלפי ממשלת האחדות פת"ח-חמאס, ולשתף עמה פעולה באופן מלא.
ארבעה חודשים אחרי השבעתה של ממשלת אחדות פלסטינית [יוני 2014], התקפלה ישראל מהצהרותיה הלוחמניות נגדה ומשתפת עמה פעולה. ישראל, שדיברה בשפה נחרצת לפני "צוק איתן", שינתה בעל כורחה את עמדתה וכעת שיתוף הפעולה עם ממשלת חמאס-פת"ח הוא עובדה מוצקה.
תזכורת: כשאבו מאזן הפתיע את כולם בהכרזה על הקמת ממשלת אחדות עם חמאס [אפריל 2014], התגובה הישראלית המיידית הייתה גינוי חריף. בישיבת קבינט בהולה שכינס אז ראש הממשלה בנימין נתניהו, השמיעו חלק מהשרים דרישות להטיל סנקציות חריפות על הרשות הפלסטינית; אך החשש מעימות חזיתי נוסף עם ממשל אובמה - שהכיר בממשלתו החדשה של אבו מאזן – הביא את ממשלת ישראל להסתפק באיום בנקיטת סנקציות. ישראל אף לא הקפיאה את כספי המיסוי הפלסטינים כפי שהיא נוהגת לעשות בכל פעם שנדמה לה שהרשות הולכת לכיוונים לא מקובלים.
ישראל החלה לפעול בגדה נגד ממשלת האחדות רק לאחר חטיפתם של שלושת הנערים גיל-עד שאער, נפתלי פרנקל ואייל יפרח. מבצע "שובו אחים" התפתח למבצע "צוק איתן", והשאר היסטוריה.
אפשר היה להימנע מעימות צבאי אם ישראל הייתה פועלת בתבונה ובמחשבה. אבל לנתניהו וממשלתו נדרשו מבצע גדול בעזה, עשרות הרוגים ישראלים ואלפי פלסטינים הרוגים ופצועים כדי להבין את מה שהיה נהיר לכל מי שקרא נכונה את המפה הפנים פלסטינית: רק באמצעות ממשלת אחדות פת"ח-חמאס תתאפשר לאבו מאזן דריסת רגל בעזה. הכרה בממשלה החדשה איננה רק אינטרס של הפת"ח, שסולק משם באלימות והשפלה לפני שבע שנים [2007], אלא גם משרת את האינטרס הביטחוני הישראלי.
