זה היה רגע מוזר בתולדות התחנה המרכזית החדשה בתל אביב [20 בנובמבר]: עשרות בני אדם הסתובבו במסדרונות המבנה הענק, הידוע לשמצה בקשיי ההתמצאות שבו, מפות בידיהם, תוהים לאיזה כיוון ללכת; אבל לא כדי להגיע לאוטובוס הנכון, אלא בניסיון לנווט היטב בין עציצים תלויים באוויר, חללים מסחריים שהפכו ליצירות אמנות ענקיות ורקדנים המאתגרים את כוח הכבידה על מעקות בטון אלכסוניים. כל ההתרחשות הזאת מהווה חלק מתערוכה בשם "התחנה הבאה": אמנות, חקלאות ומיקרו אקולוגיה ברחבי התחנה המרכזית החדשה.
הדיסוננס בין ההתרחשות הטרנדית-עדכנית פרי פרויקט שאפתני של "קולקטיב אנייה" – חבורת אמנים, מעצבים, אדריכלים ואקטיביסטים המגדירים את עצמם כ"מנבטה לסביבה עירונית", לבין היומיום האפור והעגום של התחנה המרכזית – אבן שואבת לעובדים זרים, אוכלוסייה חלשה ופשיעה, היה מדהים.
כשאומרים לתל אביביים, ובעצם לא רק להם, "התחנה המרכזית החדשה", התגובה האוטומטית היא מיאוס וגועל. אף אחד לא באמת הולך לשם, וחלקים רבים במבנה כלל אינם בשימוש. ההבטחה הארכיטקטונית שנחנכה ב-1993 הפכה שם קוד לרשלנות עירונית: הקומפלקס הענק, בן 7 הקומות, הוקם במרכזה של שכונת נווה שאנן בדרום העיר, והיה אמור להוות מרכז מסחרי שוקק חיים וצומת תחבורה ארצית. אלא שמהר מאוד התברר שתכנון התחנה היה בעייתי, כך שחלקים רבים ממנה אינם מנוצלים כלל. החלוקה למפלסים אינה משרתת נכון את תנועת האוטובוסים, והמבנה גורם נזק חברתי, כלכלי וסביבתי לשכונה, שגם כך נחשבה לאזור קשה. בתחנה עדיין עוברים עשרות אלפי אנשים ביום, אולם רובו המכריע של הבניין נטוש, והעסקים שעדיין פועלים בתחנה נחשבים זולים, חלקם אף מפוקפקים. הנוף האנושי שממלא אותה הוא בעיקרו אוכלוסייה קשת יום יחסית - עובדים זרים ותושבי השכונה.
"המבנה הזה תקוע בלב שכונת מגורים, פיל לבן שפוגע בסביבה ובתושבים שחיים בסמוך", מודה סגן ראש העיר, אסף זמיר. ב-2013 אישרה עיריית תל אביב תוכנית מתאר אשר במסגרתה ישונה ייעודו של המבנה, כך שלא ישמש עוד תחנת אוטובוסים ויהפוך לקומפלקס של תעסוקה, מלונאות ומגורים. בינתיים התחנה במקומה עומדת – מוזנחת, מיואשת, אלימה.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
