האתגר של הרצוג ולבני: להביא קולות ממפלגות הימין

הקריסה המהירה של בנימין נתניהו באחוזי התמיכה לראשות הממשלה בסקרי הימים האחרונים [9-8 בדצמבר] היא אירוע מכונן בבחירות 2015. זו הפעם הראשונה בשנים האחרונות בה נתניהו, המלך הבלתי מעורער של משאלי דעת הקהל מבחינת ההתאמה לניהול המדינה, מאבד את היתרון הזה.

לכאורה, אלו הן חדשות מצויינות לגוש השמאל-מרכז - אשר נציג מטעמו, יו"ר העבודה יצחק הרצוג, מצמצם בסקרים פערים מול נתניהו. על פי סקר חדשות ערוץ 10 שפורסם ביום שלישי [9 בדצמבר], נתניהו צונח ל-23% תמיכה בהתאמה לראשות הממשלה, והרצוג מזנק ל-22%. זהו קרב צמוד ודרמטי. אף שהקרב הזה מתחולל כרגע רק בסקרים, הוא בעל אפקט עצום על דעת הקהל ושובר תודעתית את ההגמוניה של נתניהו, ועוד לטובת מנהיג השמאל.

צמיחתו של הרצוג, מפוליטיקאי אפור למדי לאיש שעשוי להיות ראש הממשלה הבא של מדינת ישראל, היא אמנם תולדה של טרנד האנטי ביבי שהשתלט על הפוליטיקה, אבל גם של הסכם האיחוד המהיר בינו  לבין ציפי לבני.

הישראלים מושפעים מחיבורים מהסוג הזה, שמשדרים תנופה וחידוש ומעוררים תקווה. ובמקרה הזה חיבור שכולל גם חידוש: רוטציה בין הרצוג ללבני על ראשות הממשלה. אבל כשמנתחים את תוצאות הסקר החשוב בערוץ 10 בכל הנוגע להתפלגות המנדטים בין המפלגות ובין הגושים, מתגלה מציאות פחות זוהרת ומאוד בעייתית עבור גוש השמאל-מרכז: החיבור בין הרצוג ללבני ולמופז לא רק שאינו שומר על כוחו, הוא מאבד עשרה מנדטים.