התמודדות העיראקים עם עברם: דוגמה לישראלים
בזמן שעיראק בוחנת מחדש את גירושם של יהודיה, דווקא בישראל גוברים הסימנים לחולשה ולפחד מהתמודדות עם היחס לאוכלוסיה הפלסטינית.
במאמר יוצא דופן שפורסם החודש באל-מוניטור מספר עמיתי, העיתונאי העיראקי שכר כלכאל, על הדיון המחודש בקרב עיראקים-מוסלמים לגבי יהודי ארצם ותרומתם לתרבות ולחברה. הוא מזכיר כי שלטון מפלגת הבעת' (2003-1968) הטיל איסור מוחלט על עיון מחדש בסוגיית יחסו של הרוב המוסלמי לקהילה היהודית. רק בעשור האחרון מעיזים עיראקים להתבונן במבט ביקורתי בקורותיה של הקהילה שחיה בקרבם במשך כ-2,500, עד שנאלצה לנטוש את עיראק בבהלה בשנות ה-40 וה-50 של המאה שעברה.
בניגוד לדעה הרווחת בישראל, אזרחי עיראק אינם מטילים את כל האשמה על "פעולותיה המחתרתיות" של תנועה הציונית. ההיסטוריון ראשיד אל-חיון טוען כי כמה אנשי דת ערבים מילאו תפקיד מרכזי בגיבוש התוכנית לעזיבתם הכפויה של כ-150 אלף יהודים עיראקים. למחקר ההיסטורי היבש אולי תורמים סרטים וסדרות טלוויזיה שמספרים על תרומתה של הקהילה היהודית לתרבות המקומית. כלכאל מדווח כי השינוי התודעתי מחלחל גם אל מערכת המשפט וכי ב-2009 הצליחה אישה יהודייה-עיראקית להחזיר לעצמה את ביתה בבגדד, לאחר שזכתה בתביעה משפטית להחזרת רכוש שהוחרם כשאולצו היהודים להגר.
טקסטים מעין אלה הם ערך מוסף שלא יסולא בפז להסכמים משפטיים, ליוזמות מדיניות אזוריות, ולסידורי ביטחון בין מדינות ועמים. הנכונות של עמי המזרח התיכון להכיר בפשעים נגד בני אנוש, אך ורק בשל היותם יהודים, היכולת להתנצל בפניהם ולפצות את הקורבנות, הם תנאי הכרחי לשלום בר קיימא. הספר "באוהלי ישמעאל: תולדות היהודים בארצות האיסלאם" (שתורגם לעברית רק לפני כשנה) מזים את האמונה הרווחת בדבר "האידיליה" כביכול שהמיעוט היהודי במדינות האיסלאם נהנה ממנה. מחבר הספר, ההיסטוריון היהודי הנודע, מרטין גילברט, מצייר תמונה מורכבת יותר. היהודים היו מיעוט מובחן ונמוך דרג, התלוי ברצונו הטוב של השליט. בעבור ההגנה על החיים והרכוש הם נאלצו להסכין עם אפליה חוקית וחברתית.
את "תור הזהב" של יהודי ספרד בשלטון מוסלמי חתמה התקפה פראית בגרנדה שבה נטבחו כחמשת אלפים מיהודי המקום - מספר זהה ואולי אף גדול יותר מהיהודים שנרצחו בידי חיילים נוצרים בתחילת מסע הצלב הראשון. בשורת פוגרומים בעשור הראשון של המאה ה-20 נרצחו במרוקו 120 יהודים. בשנות ה-40 תורצו פשעים נגד היהודים במדינות ערב בהזדהות של היהודים עם הציונות. מאות אלפי יהודים נמלטו באותה תקופה בעור שיניהם ממדינות האיסלאם, בהותירם מאחור רכוש רב, בתי כנסת, בתי קברות ומבני ציבור אחרים. איש לא מצא לנכון להביע חרטה על פשעי השנאה נגד יהודי ארצות ערב, ביזת בתיהם והשלכתם אל הלא נודע.
