אין עוד מלבדו
בנימין נתניהו ניצח כי הוא פוליטיקאי חסר מעצורים. אחרי הזובור לנשיא האמריקאי הוא הוריד את הכפפות והתנפל על מצביעי המפלגות מימינו, הפך את השמאל והמרכז לעוכרי העם והסית נגד האלקטורט הערבי – העיקר להישאר בשלטון. על הדרך הוא השאיר אדמה חרוכה.
פתרון שתי המדינות כבר כאן: בישראל משגשגות שתי מדינות, זו לצד זו. הבעיה היא, שמדובר בשתי מדינות לעם אחד. מדינת תל אביב, גוש דן והשרון, היא המדינה האירופית. יש בה תוצר לאומי גולמי גבוה מאוד לנפש, ערכים ליברליים, מתינות מדינית, פרגמטיות ביטחונית, חיי חברה ותרבות סוערים. בירתה, תל אביב. לידה, מדינת יהודה, המזרח תיכונית. רדופת פחדים קמאיים, קוצנית, בדלנית ושמרנית, מדינה שמעדיפה ערכי דת על ערכים דמוקרטיים, שחושדת (בצדק) בשכניה, שאוחזת ביד אחת בנשק, וביד השנייה בעוד נשק. המדינה הזו, המזרח תיכונית, שבירתה ירושלים, ניצחה ביום שלישי [17 במארס], בישראל, את המדינה האירופית.
נכון, ישראל חברה בארגון ה-OECD, אבל במציאות היא שייכת למקומות אחרים לגמרי. אגב, ההיסטוריה תוכיח מתישהו בעתיד מי מהמדינות הללו הייתה נכונה יותר לתושביה. האם יצר הקיום בשכונה האלימה של תושבי ישראל המזרח תיכונית היה מוצדק יותר מהבועה התרבותית והמתנשאת שבנו לעצמם תושבי ישראל האירופית?
המבצע הפוליטי של בנימין נתניהו בארבעת הימים האחרונים של הקמפיין הוא אחד המדהימים והמוצלחים בהיסטוריה של הפוליטיקה הישראלית. בסוף השבוע הוא פיגר, בכל הסקרים, בפער יציב של כארבע מנדטים אחרי המחנה הציוני. בשבוע שעבר היו ימים בהם המחוג של ביבי בסקריו הפנימיים ליחך את הספרה 20 מהצד הנמוך. התחושה הייתה שהוא מאבד את זה. שהציבור הישראלי מאס בו ובספינים שלו.
נתניהו יצא לקמפיין הפחדה מאסיבי, הוריד את הכפפות, התנפל על האלקטורט של המפלגות מימינו (נפתלי בנט, אביגדור ליברמן ואלי ישי) ברעבתנות, וזלל אותו בתיאבון. על הדרך הוא השאיר אדמה חרוכה.
