דילוג לתוכן העיקרי

רינה בסיסט: מדוע אני כותבת

כתבת אל-מוניטור רינה בסיסט חולקת את מחשבותיה על עיתונות

People walk past a grafitti tag reading "I am Charlie" as they take part in a solidarity march (Marche Republicaine) in the streets of Paris January 11, 2015. French citizens will be joined by dozens of foreign leaders, among them Arab and Muslim representatives, in a march on Sunday in an unprecedented tribute to this week's victims following the shootings by gunmen at the offices of the satirical weekly newspaper Charlie Hebdo, the killing of a police woman in Montrouge, and the hostage taking at a kosher

אל-מוניטור: מדוע החלטת להיות עיתונאית?

בסיסט: לפני שנים, לאחר שזנחתי קריירה דיפלומטית, הגעתי לבריסל, לבה האמיתי של אירופה. מצד אחד ריתקו אותי השינויים שעוברים על העולם, מצד שני הדאיג אותי הכיוון שאליו התקדם המזרח התיכון כמה שנים בלבד לאחר ההתנקשות בראש הממשלה יצחק רבין, ונדמה היה שאין לי ברירה - אלא להיות עיתונאית. מעין צופה מן הצד, אבל כזו שיש לה משימה.

אל-מוניטור: האם היו נשים ששימשו לך מודל לחיקוי בתחילת דרכך? ואם כן, מי?

בסיסט: בנערותי, ולימים גם כאשת קריירה, היו לי שתי סבתות שמשמשות עבורי עדיין מקור תמידי של השראה. אחת מהן שרדה מלחמה ומחנות ריכוז, היגרה למדינה חדשה, הקימה משפחה ואפילו הלכה לאוניברסיטה בגיל 40. השנייה הייתה הכוח המניע בתוך משפחת מהגרים ענייה, וכבר מגיל צעיר לקחה על עצמה את הטיפול בהוריה ובאחיה. כעיתונאית, את חשופה לטוב ולרע ביותר בחברה האנושית. סבתותיי לימדו אותי לחפש תמיד קודם את הטוב אצל כולם.

SUBSCRIBER EXCLUSIVE

Continue reading this exclusive analysis

Original reporting and analysis unavailable elsewhere. Subscribe to AL-MONITOR to read this story and access everything we publish