נשים תקליטניות מוצאות את הקצב בביירות

ליילה סארקיס, הידועה בכינויה אל דג'יט, עומדת על במה מוגבהת, מעל לקהל הגודש את קלאב 27 בביירות בליל שישי. בקצות אצבעותיה, התקליטים המסתובבים על הפטיפונים ולימינה, בעמדת הדי ג'יי, מחשב. היא נעה בקלילות לקצב המוסיקה, וניכר בה שהיא באלמנט שלה – כפי שאפשר לצפות ממי שלזכותה ניסיון של 15 שנה בתקלוט בבארים ובמועדונים של ביירות.

סארקיס אינה התקליטנית-אישה היחידה בסצנת חיי הלילה של ביירות, אך לא תמיד היו נשים תקליטניות מראה נפוץ במועדונים בעיר. כאשר החלה לתקלט בשנת 2000, הייתה סארקיס תופעה יוצאת דופן במה שנחשב מאז ומתמיד לעולם של גברים בלבנון. אך בחמש עשרה השנים שחלפו מאז, סייעה התקליטנית הלבנונית שגדלה בניגריה ולא חשבה להישאר יותר משנתיים בביירות, לדחוף קדימה את סצנת המוסיקה ולהפוך את הגידול המהיר בנשים הנראות בעמדת הדי ג'יי לעובדה קיימת.

"ההתחלה לא הייתה קלה. לא יכולתי למצוא אף תקליטן שיסכים ללמד אותי [את רזי המקצוע]. הייתי ממש מתחננת בפניהם. באין מענה, החלטתי לעשות זאת בכוחות עצמי. קניתי פטיפונים, נגני תקליטורים ומיקסר די ג'יי, ונכנסתי למשטר אימונים. באותם ימים, האינטרנט לא היה נגיש כפי שהוא כיום, ואתר יוטיוב עדיין לא הוקם. וכך, הייתי הולכת למועדונים, עומדת מאחורי עמדת הדי ג'יי, ופשוט צופה בתקליטנים, שהפכו בינתיים לחברי הטובים," סיפרה סארקיס בריאיון לאל-מוניטור.

מוחמד גהבריס, המייסד והמנהל של עסקי המוסיקה Per-Vurt, הכוללים חברת תקליטים, חנות מוסיקה, בית ספר לתקליטנים וסוכנות די ג'יי, סיפר שהוא עד לגידול במספר הנשים בתחום בבית הספר שלו. "בשנים שלאחר 2009 ו- 2010, מספרן גדל בקצב מואץ. בשנה האחרונה, יותר מ- 50% מהסטודנטים שלנו היו נשים. זו הייתה השנה הראשונה שבה זה קרה," אמר בריאיון לאל-מוניטור.