בשוברים שתיקה מסבירים: לא מבקרים את החיילים, אלא את הנוהל הצבאי

כמה שעות לאחר פרסום דו''ח ארגון "שוברים שתיקה" [4 במאי], ובו עדויות של כשישים קצינים וחיילים שהציגו מדיניות ירי חסרת הבחנה מצד צה"ל במהלך מבצע "צוק איתן" (יולי-אוגוסט 2014), החלה באופן ספונטני מחאה של חיילים בסדיר ובמילואים שביקשו להציג את גרסתם לאירועים. העדויות שנפרסו ברשתות החברתיות תפסו תאוצה ונאספו תחת ההאשטאג "האמת שלי".

בעדויות הנגד, ביקשו חיילים וקצינים לסתור את עדויות "שוברים שתיקה" על פגיעה ללא הבחנה באזרחים במבצע. מתן קצמן, ששירת כלוחם במהלך המבצע ולקח חלק ביוזמת "האמת שלי", כתב בעמוד הפייסבוק שלו: "אני לא חושב שאני גבר, או גיבור, או מוסרי יותר מכל אדם אחר בזה שאני מספר סיפורי לחימה. יש סיפורים פי אלף יותר חשובים. אני גם לא מחפש או צריך את תשומת הלב. אני עושה את זה כי אני גאה בצבא שלי, בחיילים שנלחמו לצדי ובטוח במוסריותם. אני לא מוכן שמיעוט קטן יכפיש אותו בעילום שם".

הדו''ח מצטרף לדו''חות ותחקירים נוספים שפורסמו בשנה האחרונה בעקבות המבצע. תחקיר בצלם שפורסם בחודש ינואר ותחקיר סוכנות הידיעות AP מחודש פברואר, עסקו אף הם בפגיעה באזרחים בעזה ובטענה שרוב הנפגעים היו אזרחים. אולם בעוד דו''ח בצלם ותחקיר AP התבססו על עדויות פלסטינים, דו''ח שוברים שתיקה מתבסס על עדויות ממקור ראשון של חיילי צה"ל אשר השתתפו בלחימה. לכן, גרר הדו''ח תגובות נגד רבות וטעונות מצדם של חיילים שהשתתפו בלחימה בעזה, אשר ביקשו למחות על אופן הצגתו של צה"ל כצבא שפעל שם בניגוד לאמות מוסר גבוהות של טוהר הנשק ותוך פגיעה שלא לצורך באזרחים.

במסגרת הדיון הער המתנהל באמצעי התקשורת השונים וברשתות החברתיות בארץ, חיילים רבים מספרים על מצבים שבהם נקטו אמצעי זהירות כדי שלא לפגוע באזרחים. אך מצבים מסוימים שלכאורה נראו תמימים היוו למעשה מלכודות מוות. כך לדוגמה קשיש שנשא על גופו חומרי נפץ או בית שבו הסתתרו אזרחים אך מרתפו היה מצבור מרגמות. מקרה אחר היה אמבולנס שנסע באופן חשוד, ורק לאחר שנורתה אש לעברו התברר שנשא כמות חומר נפץ אדירה.