מריאן ומרמרה: שני משטים, אפס דמיון
המשט לעזה השבוע התקשה לרכז תשומת לב עולמית, זאת לעומת מקבילו מלפני חמש שנים שהפך לטראומת דמים. אז מה השתנה בין המרמרה למריאן? בעיקר העובדה שמדובר במזרח תיכון חדש עם אינטרסים ואיומים אחרים.
חמש שנים וחודש אחד מפרידים בין המשט הימי לעזה שבמרכזו הספינה "מאווי מרמרה", לבין המשט הנוכחי ממנו נותרה בשטח רק ספינה אחת, ה"מריאן". אז [מאי 2010], השתתפה במשט חברת הכנסת הערבייה-ישראלית חנין זועבי ("בלד"), הפעם היה על סיפון המריאן ח"כ באסל גאטס, אף הוא מבל"ד. אלה קווי הדמיון היחידים בין האירוע ההוא, שהפך לטראומת דמים שתוצאותיה הדהדו באזור לאורך שנים, לבין האירוע הנוכחי שכמעט ולא הצליח לפרוץ לאתרי החדשות ולרכז תשומת לב.
המרמרה הייתה ספינת הדגל של משט ובו שש אוניות (מתוך תשע שאמורות היו להשתתף) ועל סיפונן מאות פעילים. על המרמרה היו פעילים רבים של הארגון הטורקי IHH, חלקם חמושים במוטות ברזל, סכינים וכנראה גם נשק חם. מאחורי המשט עמדה טורקיה, בכל עוצמתה, וריחפה רוחו של הנשיא הטורקי הכל-יכול, טאיפ רג'פ ארדואן.
הפעם, טורקיה לא במשחק. ה"מריאן" מניפה דגל שבדי ועל סיפונה 18 פעילים לא חמושים, ביניהם עיתונאי ישראלי אחד (אוהד חמו מערוץ 2) וחבר כנסת. גם נשיא טוניס לשעבר אל-מרזוקי משתתף במשט, כסוג של קלף מיקוח דיפלומטי הבא לוודא שלא יופעל כוח מופרז על ידי הישראלים.
על המרמרה השתלט חיל הים הישראלי בלילה שבין 30 ל-31 במאי 2010. על המריאן השתלט אותו חיל, בלילה שבין 28 ל-29 ביוני 2015. באירוע המרמרה נפלו עשרה חללים מנוסעיה, ועוד כ-30 נפצעו. הקומנדו הימי הישראלי, שלוחמיו השתלשלו אל הסיפון בכבלי מתכת ממסוקים מנמיכי טוס, ספג עשרה פצועים, מהם שניים קשה. שניות לאחר נחיתתם של הלוחמים הישראלים על הסיפון הם היו מוקפים בהמון זועם והאירוע הפך לקטטה אלימה.
