כך הפך הנשיא סכנה לביטחון המדינה, גם בעיני הליכודניקים
רבות כבר נכתב על ההקצנה בליכוד; על כך שבכירי המפלגה זקוקים לקולות הקיצוניים כדי להיבחר. היום אף אחד מהם לא מתנדב לגדוע באיבה את ההסתה הפרועה כלפי נשיא המדינה, שבסך הכל פועל על פי עולם הערכים שאפיין מאז ומתמיד את הימין – המחנה הפוליטי שלו.
בעיצומה של מערכת הבחירות האחרונה, בהנחיית אנשיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, הודיעה הנהלת הליכוד לראש עיריית שדרות לשעבר, אלי מויאל, כי הוחלט להדיחו מהמפלגה [פברואר 2015]. על הצעד החריג נגד מויאל, חבר ליכוד ותיק, הוחלט מיד לאחר שפורסם כי נפגש עם ראשי המחנה הציוני, יצחק הרצוג וציפי לבני. תרמה לכך גם העובדה שמויאל הרבה להתראיין באותה תקופה ולתקוף את נתניהו. הסערה התקשורתית הביכה את נתניהו והליכוד, והדחת מויאל בוטלה.
הסיפור הלכאורה שולי הזה, שכבר נשכח מזמן, וסיפור נוסף מהשבוע האחרון, הם עדות לכך שהליכוד – מפלגת הימין המיינסטרימי בישראל - התנתק מבסיס ערכיו הליברלי, וכמה קהו חושיה של הנהגתו.
השבוע [3-4 באוגוסט] סערו הרוחות סביב שרשרת הפיגועים שבוצעה בידי פלסטינים ויהודים. בתוך ים המילים האפלות שנשפכו, הפך נשיא המדינה ראובן ריבלין, איש תנועת הליכוד בכל רמ"ח אבריו, ליעד מרכזי להסתה. העילה: תגובתו הרגשית, האמפתית והכנה נוכח רצח תינוק פלסטיני בכפר דומא לכאורה בידי פעילי ימין קיצוני. "בני עמי בחרו בדרך הטרור ואיבדו צלם אנוש", כתב ריבלין, והרשתות החברתיות עלו על גדותיהן וכינו אותו, בין היתר, "שונא עמו", "מחבל", "ערבי" ו"נשיא של דעא"ש" לצד דיוקנו עוטה כאפיה או לבוש במדי קצין אס.אס.
מה שנדמה תחילה כתגובה צפויה של קומץ ימני קיצוני שניתנת להכלה, התברר כתופעה רחבה הרבה יותר, שחדרה גם לשורות הליכוד. יו"ר סניף הליכוד בבאר יעקב, שימי טל, דמות מוכרת וותיקה בליכוד ובמוסדותיו, שדלתותיהם של שרים, חברי כנסת וראש הממשלה עצמו פתוחה בפניו, כתב ביום שני את הדברים הבאים: "אני חושב שהנשיא צריך להיעצר בגין דבריו החמורים שפוגעים בביטחון המדינה ואזרחי ישראל...הנשיא הזה חצה קווים אדומים, רק חולה נפש פונה לכלי התקשורת בעולם ואומר 'בני עמי בחרו בטרור'. הוא חייב אשפוז דחוף".
