החיבוק של נשות מחסום ווטש למשפחת דוואבשה
הפיגוע בבית משפחת דוואבשה קטע באיבו פרויקט לימוד אנגלית של צעירות פלסטיניות ביוזמת נשות מחסום ווטש. מאז הן שוהות מדי יום בבית החולים לצד בני המשפחה, תומכות ומסייעות, בתקווה שהגשר שהקימו בין שני העמים יחזיק מעמד.
זה סיפור שנע בין ייאוש לתקווה ומהול בהרבה אכזבה. זה גם סיפור על נשים שניסו להקים גשר של הידברות, הבנה ודו קיום, וגילו עד כמה יסודותיו רכים ושבירים.
זה החל לפני כשלוש שנים [2012]. נשות מחסום ווטש, ביקשו להעמיק את פעילותן בתוך כפרים פלסטיניים בשומרון, לאחר פירוק שני מחסומי צה"ל גדולים – חוורא ובית איבא. ותיקות הארגון, דבורה אורג ורעיה גולמוב, הציעו לתושבים להקים קבוצות לימוד אנגלית לנשים ונערות. מאז נפתחו כיתות הלימוד הללו ידעו היחסים בין הישראלים לפלסטינים הרבה מאוד מורדות. כל טלטלה – למשל מבצע "צוק איתן" [יולי-אוגוסט 2014], סדקה עוד קצת את הגשר שהתאמצו המתנדבות להקים.
הדס כרמי היא פעילת מחסום ווטש שנהגה ללמד אנגלית קבוצת נערות וצעירות מהכפר ג'וריש. "בקבוצה שלי למדו בנות מגיל 12 עד גיל 26, ועמי הייתה מורה נוספת מוסמכת ללימוד אנגלית ושמה שוש חן", סיפרה כרמי לאל-מוניטור. "שוש הרכיבה את השיעורים ואני לימדתי שירים באנגלית. הן למדו שירים של פול סיימון ופול מקרטני, ובעיקר אהבו אתIMAGINE של ג'ון לנון. לבקשתי הן כתבו על פי הלחן את האימג'ן שלהן".
בין הבנות הפלסטיניות לבין המורות מטעם מחסום ווטש, שפעם עמדו במחסומי צה"ל ותיעדו עימותים בין חיילים לפלסטינים ובין מתנחלים לתושבי הכפרים בשומרון, נרקמה חברות אמיצה. היה נדמה להן שהגשר הצר שבנו יציב ואיתן. אבל אז אירע הפיגוע בבית משפחת דוואבשה בכפר דומא [31 ביולי], והכל קרס.
