ישועת חמאס לא תגיע ממוסקבה
חמאס מחפשת חבל הצלה במוסקבה, אבל לא יהיה שינוי מהותי במצבה אלא אם זו תחליט על מהפכה גדולה בתנועה. עוד לפני הכרה בישראל, על ראשיה להכיר בריבונותו של אבו מאזן בעזה, שאת אנשיו סילקו משם בכוח לפני כשמונה שנים.
ראש הלשכה המדינית של חמאס, ח'אלד משעל, הוזמן השבוע לבקר במוסקבה. את ההזמנה הגיש לו סרגיי לברוב, שר החוץ הרוסי, במהלך פגישה שקיימו השניים בדוחא [3 באוגוסט]. משעל חוסה עדיין באמירות קטאר; היחסים עם האמיר סבירים – לא יותר מכך, גם הסיוע הכספי לחמאס אינו כמו בימי שלטונו של ח'אלד בן ח'אליפה אל ת'אני, אבל כל עוד משעל מצליח לנהל שם את עניני התנועה, אין לו על מה להתלונן.
משעל, כמו יתר מנהיגי התנועה, מנסה למצוא בכל דרך פתרון כלשהו למשבר הקיומי של חמאס ולמצוקה הבלתי נסבלת של האוכלוסייה ברצועת עזה. כפי שכתבתי כאן, סעודיה הפכה לאחרונה לאפוטרופוס התורן של התנועה – על רקע הנתק הכמעט מוחלט עם איראן והפסקת הסיוע הצבאי; ובמקביל צמצום הסיוע הקטארי עד כדי מינימום נוכח הפיוס בין קטאר לקהיר והדרישה האולטימטיבית של נשיא מצרים א-סיסי, שקטאר לא תזרים כסף לחמאס המסייעת לארגוני ג'יהאד בסיני.
את ההודעה בדבר ההזמנה למוסקבה פרסם משעל בעצמו לאחר הפגישה עם לברוב בדוחא. משעל מנסה להראות שהעסקים כרגיל, ושלמרות מצוקת התנועה הוא עדיין זוכה להזמנת המעצמה לבקר בתחומה.
כבר במאי 2006 קיימה משלחת מנהיגי חמאס בראשות משעל פגישת עבודה במוסקבה עם שר החוץ הרוסי. זאת, חודשיים לאחר שחמאס הרכיבה את הממשלה הראשונה שלה. ברקע עמדה דרישת הקוורטט מהתנועה להכיר בישראל ובהסכמי השלום שחתמו הפלסטינים עם ישראל, כתנאי לקבלתה של חמאס לקהילה הבינלאומית ולהסרת הסנקציות הכלכליות שהטילה ישראל ובעקבותיה ארצות הברית והמערב על חמאס ורצועת עזה.
