פעם החתונות היו אחרות. בעשורים הראשונים להקמת המדינה, ברוב העדות וברוב המקומות הכינו את הכיבוד לחתונה בבית. לעתים אפילו הכלה השתתפה בהכנות, ערב לפני חופתה. ערב מסוג זה מתואר בספר ״רבע עוף – מתכונים לחתונה מוצלחת״, שיצא לאחרונה [אוגוסט 2015] בהוצאת לאנצ׳-בוקס: ״נחמה לבית סרבריאנסקי, רק בת 17, מצאה את עצמה מתייפחת באמצע הלילה בעודה מורטת את נוצותיה העקשניות של התרנגולת. 'זה מה שעושה כל כלה ערב חופתה?׳ מיררה בבכי בזרועותיה של אמה״.
בהחלט יכול להיות שזו הסיבה שהישראלים נטשו את המסורת. מי רוצה לבשל כמה שעות לפני חתונתו?
כמו רבים מהישראלים בשנות ה-60', יפה ושמעון פרניאן-פור התחתנו גם הם בביתם, בטהרן. בספר מספרת יפה, כיום חיפאית, ש"את האוכל לחתונה הכינו בבית"; לאורחים הוגשו ״שמונה מנות מפאר המטבח הפרסי״, בראשן הגָ'בָאהֶר פּוֹלוֹו, ובעברית: אורז יהלומים. את האבנים הטובות החליפו כמובן מצרכים ברי אכילה: פיסטוקים, שקדים, דומדמניות, צימוקים וזעפרן. האורז סימל לזוג הצעיר אושר ופריון, ו"האבנים הטובות״ שגשוג הכלכלי. אף פרסי שמכבד את עצמו לא היה מוותר על מנה כזו ביום חתונתו. היום, עם זאת, האוכל בחתונות הישראליות לא נושא משמעות כלשהי, ובמידה רבה התהליך שעבר הכיבוד בחתונות אלה מסמל את התהליך שעבר על ישראל.
הנכדה של יפה, זהבית, תכלול מן הסתם את המנה ביום חתונתה, "כי המסורת חשובה לה ונוכחת בחייה״, משער עופר ורדי, הבעלים של לאנצ׳-בוקס. ורדי, יחד עם נעמי אבליוביץ׳, כתב את ספר המתכונים הייחודי, שחוזר למנות המסורתיות של החתונות הישראליות. ״חלפו הימים שבהם הכינו את האוכל בבית והמנות סימלו משהו", אומר ורדי לאל-מוניטור, "בימינו החתונות כולן אותו דבר וכולם אוכלים אותו דבר".
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
