שלושת הגורמים להתמשכות המשבר בין ארה"ב לישראל
פסגת אובמה-נתניהו ב-9 בנובמבר הייתה רק מראית עין של שיפור ביחסים. היא לא תרמה הרבה לאיחוי הקרע העמוק ביחסים בין המדינות, שנמשך בגלל חוסר אמון בין שני המנהיגים, פערים אידאולוגיים והקיפאון המדיני
יחסי ישראל וארצות הברית שרויים עדיין במשבר. פגישתם של הנשיא ברק אובמה ושל ראש הממשלה בנימין נתניהו בבית הלבן ב-9 בנובמבר נראתה כמו מפגש של זוג גרוש שדן בעתידו המשותף. חוסר האמון המוחלט וההדדי הפך את השיחה ביניהם לשני מונולוגים כמעט חסרי כל קשר. ואכן, מעט מאוד הושג באותה פגישת פסגה, פרט לדיון הצפוי בחבילת הסיוע הביטחוני לישראל.
מקור דיפלומטי בכיר במחלקת המדינה סיפר לאל-מוניטור בעילום שם שהממשל לא התאכזב מהפגישה, משום שלנשיא אובמה ולמזכיר המדינה לא היו שום ציפיות מראש הממשלה מלכתחילה. "התערבותו של נתניהו בדיון על איראן לטובת הרפובליקאים הותירה צלקות וגרמה נזק בלתי הפיך בתפיסת הממשל כלפי ראש הממשלה", הסביר. הוא הוסיף ואמר שכבר לפני הפגישה הוחלט ליצור מראית עין של תיקון היחסים עם ישראל, ואולם הפגישה רק חיזקה את אותה אבחנה שהשמיע הנשיא עוד קודם לכן, גם בפומבי, בדבר התמיכה הביטחונית בישראל מצד אחד, והמחלוקת העמוקה בנושאים אזוריים מן הצד האחר. הוא הודה שהיחסים הדו-צדדיים בין שתי המדינות נותרו מתוחים.
על פי אותו מקור, נתניהו טען והדגיש שישראל היא קורבן למתקפת טרור מתוזמרת היטב מצד תנועות פונדמנטליסטיות איזוריות, וביקש מארצות הברית לעמוד לצדה של ישראל. הנשיא אמנם חזר והדגיש עקרונית את זכותה של ישראל להגנה עצמית, אך הניתוח של הממשל מדגיש דווקא את הקיפאון הדיפלומטי בחזית הפלסטינית, ולא קושר אותו לנושא איום המדינה האיסלאמית.
גם בירושלים ראו את הפגישה באור דומה. מקור המקורב לראש הממשלה סיפר לאל-מוניטור שבהתחשב בחשדנות ההדדית ששוררת בין שני המנהיגים, נתניהו לא יכול היה לצפות לפגישה מוצלחת מזו. ועם זאת, לדברי אותו מקור, נתניהו לא שינה את עמדתו כלפי ההסכם עם איראן או הסוגיה הפלסטינית, ואפילו לא את עמדתו הביקורתית כלפי הנשיא אובמה. נתניהו משוכנע שאובמה לא מבין את העולם הערבי, שהוא חלש מכדי להגיב על הטרור הערבי, ושהוא נאיבי באמונתו שדי בדיפלומטיה כדי לתקן את המצב בסוריה ובגדה המערבית. אותו מקור הוסיף ואישר שנתניהו לא הסכים לוויתורים באף אחד מהנושאים, והציע רק מס שפתיים בנושא פתרון שתי המדינות לשני עמים. ניתן להסיק, אם כן, שהפגישה לא איחתה את הקרע בין וושינגטון לירושלים, מעבר להצהרה על הברית האיתנה בין שתי המדינות.
