תרומת השרה רגב לקמפיין הפשיסטי של האמנים השתולים
חוק הנאמנות החדש של מירי רגב, כמו ההתקפה הבלתי פוסקת שלה נגד אנשי שמאל, והניסיון הערמומי של בנט להכניס נראטיב ימני קיצוני לספרי הלימוד, מעידים כי שניהם פועלים נגד ערכיה הדמוקרטיים והליברליים של ישראל.
נישאת על גבי האהדה שהיא צוברת על קידום החוק "אין נאמנות - אין תקציב לאמנות", בעיקר בימין הקיצוני, באה ביום רביעי בערב (27 בינואר) שרת התרבות מירי רגב לפרמיירה של ההצגה "אוויטה" בתיאטרון הלאומי הבימה בתל אביב.
כמה שעות לפני כן היא עוד הספיקה להתעמת עם חברי כנסת מהאופוזיציה בדיון בוועדת החינוך והתרבות של הכנסת על הצעת החוק שלה, שתשלול תקצוב ממוסדות תרבות שיפגעו בסמליה של המדינה. "גוף תרבות שיחתור תחת המדינה לא יקבל ממנה תקציב", אמרה רגב בדיון, "מוסדות תרבות הם לא מעל החוק… מירי רגב לא המציאה חוק כזה או אחר. אני רוצה לעשות חוק פשוט, שהשר שמשחרר כספים יכול גם לעצור תקציב".
לוותיקים מבין חברי הכנסת החוק של רגב נשמע מעט מוכר. הם פשפשו בזיכרונם ונזכרו בהצעה לתיקון חוק הקולנוע שהגיש במארס 2010 ח"כ מיכאל בן ארי מהאיחוד הלאומי. גם רגב וגם בן ארי השתמשו בביטוי "חופש המימון" בהצעות שלהם, כשתיארו את רצונם להגביר את יכולתה של הממשלה לשלול תקציבים ממוסדות.
נראה שבהצעת החוק הזאת רגב קיבלה השראה מאחד הח"כים הקיצוניים ביותר שפעלו בהיסטוריה של המשכן. אולם בניגוד לבן ארי שהיה חבר כנסת ללא תפקיד בכיר כלשהו, רגב היא שרה ואישיות פוליטית בכירה ומשפיעה במפלגת השלטון, שיסודותיה נטועים דווקא בליברליזם.
