בעיתוי אומלל, יום לפני התקפת הירי הרצחנית בבר "הסימטא" בתל אביב בשישי האחרון [1 בינואר], פרסם "הניו יורק טיימס", מהחשובים בעיתוני העולם, המלצה חמה על חופשה קצרה (36 שעות) בעיר. תל אביב תוארה כעיר חילונית ופתוחה, שבה הקהילה הגאה גברה על הפוליטיקה, ושבין יתרונותיה 300 ימי שמש בשנה, ברים, מועדונים, מסעדות ושווקים שוקקים.

הכתבה תיארה באופן מדויק את החיים בעיר, הנחשבת אחד מסמליה החשובים של ישראל הליברלית והמתקדמת – עדות לחיים נורמאליים, למרות סיר הלחץ המזרח תיכוני. "הבועה התל אביבית" – כינוי גנאי שהודבק בישראל לעיר ולתושביה ומתאר אותם כמנותקים ועסוקים בעצמם ובבילוייהם, הוא בעצם גם סמל של שפיות.

באופן לא מפתיע, העובדה שהמחבל שרצח שני צעירים ופצע כמה נוספים נמלט ללא שנורה או נתפס, עוררה ביקורת כלפי התל אביביים, על כי לא הצליחו לעצור ולנטרל את היורה. בתוך בליל המילים והדיווחים בתקשורת ביום הפיגוע ובימים שבאו לאחר מכן, אף ניתן היה לשמוע את ההשוואה לירושלמים, שאצלם כזה "מחדל" לא היה קורה. רבים מתושבי ירושלים, המורגלים בחודשים האחרונים בפיגועי טרור, חמושים בנשק אישי, כמו גם אנשי כוחות הביטחון הפרוסים בה דרך קבע, כך שכמעט כל הפיגועים בגל הטרור הנוכחי הסתיימו בכך שהמפגע נוטרל, כלומר נהרג או נתפס.

הטענות כלפי התל אביבים מעידות על שיבוש היוצרות בחברה אזרחית, שמדינת ישראל מגדירה את עצמה ככזאת.