"דרעי החליט: לא הולכים על קמפיין עדתי" – זו הכותרת שיצאה במוצאי שבת [2 באפריל] מסביבתו הקרובה של יו"ר ש"ס ושר הפנים אריה דרעי בעקבות ההחלטה לפתוח נגדו בחקירה פלילית בחשדות לכאורה לשחיתות.

דוברים מטעמו של דרעי, שתידרכו את העיתונאים הסבירו שהוא הינחה את מקורביו "לא לנהל קמפיין בכייני, של מסכנות, כי הוא כבר לא נמצא במקומות שהוא היה בהם לפני הרבה מאוד שנים".

ואכן, רשמית דרעי משדר ממלכתיות ואיפוק, הוא אינו תוקף את מערכת אכיפת החוק ואינו טוען שרודפים אותו. האמנם דרעי יתאפק הפעם וישאיר את הנשק העדתי מחוץ למשחק?

האפשרות הזאת לא באמת קיימת במפלגה כמו ש"ס שנולדה מתוך מאבק עדתי בחרדים האשכנזים, כזו שבדי.אן.איי שלה צרובים קרבות על הזהות המזרחית. לא הייתה עוד מפלגה בישראל כמו ש"ס שהביאה את המזרחיות ואת העדתיות ישר לפרצוף של הישראלים, ולא היה בישראל פוליטיקאי כמו דרעי שהניע רבבות אנשים לקלפיות בשם הקיפוח. ההישג הגדול ביותר של ש"ס רשום על שמו של דרעי בבחירות 1999 כשהוביל את המפלגה ל-19 מנדטים על רקע המשפט הפלילי נגדו והרשעתו בקבלת שוחד (אשר בגינה נשלח לכלא). קמפיין ''הוא זכאי" המיתולוגי מגלם את הקלאסיקה של הקמפיינים העדתיים, והיה אולי האפקטיבי ביותר מסוגו שנוהל בישראל: המנהיג המזרחי המוכשר והצעיר שזרח בשמי הפוליטיקה, נרדף רק בשל מוצאו והצלחתו.