מדוע חולשת האופוזיציה קשורה ליוזמה להגבלת כהונת רה"מ?
בהצעת החוק להגבלת כהונת ראש הממשלה לשתי קדנציות יש היגיון רב, אולם כשאיחוד הכוחות המרשים המקדם את החוק מלא באינטרסים אישיים נגד נתניהו ודורש ממנו להימנע מהצבעה – מתחילות הבעיות. מוטב לגוש השמאל-מרכז לגבש מועמד מוסכם לראשות הממשלה כצעד ראשון אמיתי בדרך להפלת בנימין נתניהו.
בהצעת החוק להגבלת כהונתו של ראש הממשלה לשתי קדנציות, אשר תונח על שולחן הכנסת מיד לאחר החזרה מפגרת האביב בחודש מאי, יש הגיון רב.
הבעיה היא שבנסיבות הקיימות היא מדגישה את כשלונה של האופוזיציה בשנים האחרונות להעמיד אלטרנטיבה שלטונית מול בנימין נתניהו ולהחליפו בבחירות. אף שבדברי ההסבר להצעה מצויין כי היא אינה פרסונלית, ואינה מונעת ממפלגה מסויימת לשלוט גם במשך עשרות שנים – אם זה יהיה רצון העם - ברור שההצעה נתפרה למידותיו של אדם אחד: בנימין נתניהו.
בסוף השבוע האחרון [16 באפריל] נחשף בחדשות ערוץ 2 כי הצעת החוק של יו"ר סיעת המחנה הציוני, ח"כ מרב מיכאלי, לקצוב את כהונתו של ראש הממשלה לשתי קדנציות, תועלה שוב לאחר שנפלה בעבר.
הפעם, על פי הדיווח, חברו כמעט כל ראשי מפלגות האופוזיציה למהלך: יו"ר המחנה הציוני יצחק הרצוג, יו"ר יש עתיד יאיר לפיד ואפילו שני היריבים המרים יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, ויו"ר הרשימה המשותפת, איימן עודה. ללא ספק, הפגנת כוח אופוזיציונית מרשימה ביותר.
