השמאל והימין מגדירים עצמם מחדש
משהו עמוק השתבש בחלוקה בין ימין לשמאל בישראל כתוצאה מדעיכת התהליך המדיני ומהתרחקות השיח המדיני מסוגיית הליבה העיקרית שלו – פתרון הבעיה הפלסטינית. לכן גם אף פוליטיקאי מהימין (למעט יעלון) לא הגן על דבריו של אלוף יאיר גולן.
פרשת סגן הרמטכ"ל יאיר גולן, שספיחיה ממשיכים להדהד גם לאחר שראש הממשלה הצהיר כי היא "מאחורינו" [10 במאי], מוכיחה שמשהו עמוק השתבש בחלוקה בין ימין לשמאל בישראל.
מלבד העיתוי הגרוע בו בחר גולן להשמיע את דבריו, ערב יום השואה [4 במאי], וההשוואה הקשה בין הנאציזם לבין תופעות עכשוויות בחברה הישראלית – הדברים עצמם אמורים להיות קונצנזואליים בחברה דמוקרטית כפי שישראל מבקשת להיות.
גולן הרי ביקש להזהיר מפני תופעות כמו שריפת המשפחה בדומא, פשעי שנאה וגזענות, כשאמר: "אין יותר קל ופשוט מהתבהמות, התקרנפות והתחסדות. ביום השואה ראוי לדון ביכולתנו שלנו לעקור מקרבנו ניצנים של חוסר סובלנות, ניצנים של אלימות, ניצנים של הרס עצמי בדרך ההתדרדרות המוסרית".
האם הימין הישראלי אינו שותף לרעיונות הללו, שמבטאים השקפת עולם דמוקרטית?
