סיכול ממוקד: כך ממוטט נתניהו את השידור הציבורי

במהלך המשא ומתן הקואליציוני האינטנסיבי שניהל עם יצחק (בוז'י) הרצוג להקמת ממשלת אחדות בשנה האחרונה [2016], התבקש בנימין נתניהו להעביר למחנה הציוני של הרצוג גם את תיק התקשורת, בו הוא מחזיק בנוסף לתפקידו כראש ממשלה. "תשכחו מזה", אמר נתניהו, כך לדברי גורם פוליטי, "אני מוכן לתת לכם את ראשות הממשלה, ולא את משרד התקשורת".

בשבע השנים האחרונות הגיע נתניהו הכי קרוב שמנהיג ישראלי הצליח להגיע לשלטון יחיד. הוא ביצר את שלטונו ומחזיק ברשותו כמה מתיקי הממשלה המרכזיים: בנוסף לראשות הממשלה, נתניהו הוא גם שר החוץ, שר התקשורת, שר הכלכלה, השר לפיתוח אזורי ותפקידים נוספים. למרות שתיק התקשורת נחשב קטן ודל תקציבים, אין לו כוונה לוותר עליו לעולם.

המאבק על קיומה של תקשורת חופשית ובלתי תלויה בישראל עלה בשבועות האחרונים מדרגה לאחר שנתניהו ואנשיו הפסיקו לטשטש את מאמציהם להביא לסגירתו של תאגיד השידור הציבורי החדש, עוד בטרם עלה לאוויר. הטקסטים שנשמעו בישיבת הממשלה שהתקיימה ביום ראשון בבוקר [31 ביולי], סביב הקמתו של הגוף שאמור להיות עצמאי ומנותק מהמערכת הפוליטית, לא זכורים במערכת הפוליטית בישראל.

שרת התרבות, מירי רגב, לא הסתירה את שאיפת הליכוד לשלוט בתאגיד: "מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו?", שאלה, "אנחנו נשים את הכסף והם ישדרו מה שהם רוצים?". השר גלעד ארדן, שהתאגיד הוקם ביוזמתו לפני כשנתיים [2014], ניסה ללמד את רגב שיעור בדמוקרטיה, אך נדמה היה שהוא מדבר אל הקירות. שרים נוספים תקפו את הקמת התאגיד וטענו כי אין בקרב העיתונאים שגויסו לשורותיו מספיק "ליכודניקים". אחרים טענו שדווקא לנפתלי בנט, איש הבית היהודי, יש שליטה בחלק מהעיתונאים, מאחר שהם "חובשי כיפות". בשלב זה יצאה שרת המשפטים איילת שקד, בת מפלגתו של בנט, מגדרה. היא הלמה על השולחן והטיחה בשרי הליכוד "תפסיקו עם השקרים שלכם, תלמדו לשלוט ותפסיקו לקטר. יש לכם עיתון משלכם".