אירוע השלום הגדול ביותר שהתקיים בשנים האחרונות בישראל זכה לקבלת פנים תקשורתית פושרת, ולתגובות מתחמקות מצד כל השרים ורוב חברי הכנסת שהוזמנו לקחת בו חלק. "צעדת התקוה" שאורגנה על ידי תנועת "נשים עושות שלום" יצאה ב-4 באוקטובר מראש הנקרה, והסתיימה כעבור שבועיים בעצרת מול בית ראש הממשלה ברחוב בלפור בירושלים, בהשתתפות אלפי נשים ישראליות ופלסטיניות לבושות לבן, אשר דרשו הסכם מדיני.
במשך 15 ימים הן צעדו לאורכה של מדינת ישראל, וקיימו אירועים שנועדו להעביר מסר לפיו השלום אינו נחלתו של השמאל בלבד, ושבצד השני יש פרטנר. נשות ימין, מרכז ושמאל לצד נשים פלסטיניות, דתיות וחילוניות מגויסות כבר שנתיים למשימה, מאז הוקמה התנועה אחרי מבצע צוק איתן.
אבל אל מול עוצמת החוויה שעברה על אותן נשים אשר נטלו חלק באירועים מעוררי ההשראה, רוב הציבור בישראל שתומך בהסכם מדיני נשאר בבית, וספק רב אם בכלל שמע על קיומה של הצעדה.
שני גורמים מרכזיים שאמורים היו להגביר את ההד הציבורי נותרו אדישים, בלשון המעטה, והותירו תחושת חמיצות בקרב חלק מהנשים. הגורם הראשון הוא התקשורת שדיווחה במשורה על הצעדה והאירועים שנלוו לה. המארגנות, שהיו נרגשות מהעובדה שאלפי פלסטיניות התגייסו להעביר יחד איתן את המסר, ושכלת פרס נובל לשלום, לימה בואי מליבריה, באה לחזק אותן, נותרו מאוכזבות כשגילו שהן מתקשות לפרוץ את חומת התקשורת הממוסדת. גם ברשתות החברתיות "צעדת התקווה" עניינה בעיקר את המלייה שעוסק ביומיום ביחסים עם הפלסטינים.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
