המפייס הלאומי? כך הפך לפיד לאלטרנטיבה לנתניהו
יאיר לפיד גילה שהרטוריקה המאחדת היא מעיין המנדטים שלו. הוא נזהר שלא לפגוע אישית בנתניהו ונצמד חזק לתדמית מנהיג המפלגה הממלכתי – זה שאינו מעוניין לקחת חלק בתעלולים פוליטיים של השמאל, אינו חושש מבחירות ומשדר ביטחון.
לכל אורך ימי המשבר הקואליציוני שהתחולל בחודש מארס [2017] סביב תאגיד השידור הציבורי, הקפיד יו"ר "יש עתיד" ח"כ יאיר לפיד שלא לסטות ממשמעת הקמפיין שגזר על עצמו בשנה האחרונה: ממלכתיות בכל מחיר.
בעוד יו"ר האופוזיציה ח"כ יצחק הרצוג התרוצץ בין גורמים פוליטיים בניסיון חסר סיכוי לגבש ממשלה חלופית, וטרח להודיע על כך בראיונות לתקשורת, לפיד לא רק שהרחיק את עצמו מהיוזמה, אלא גם הסתייג ממנה וביטל את היתכנותה.
"אני לא אוהב משחקים פוליטיים", הכריז לפיד בראיון לאתר "וואלה" בשיאו של המשבר [23 במארס], והסביר: "אם הממשלה נופלת – נלך לבחירות, אם הממשלה לא נופלת – לא נלך לבחירות. כאן משחקים ב'נדמה לי', אבל מהותית אין שום אפשרות להציג ממשלה חלופית. לא תוקם פה ממשלה על חוד קולה של חנין זועבי, אני חושב שזה לא לגיטימי שהיא תקבע את גורלה של ישראל".
אמירות אלה של לפיד הן נגזרת של אסטרטגיה מדויקת ומוקפדת. אסטרטגיה שהפכה אותו בחודשים האחרונים למועמד מוביל לראשות הממשלה, זה שניצב בכל הסקרים ראש בראש מול בנימין נתניהו ומאיים על ההגמוניה השלטונית שלו.
