מדוע נתניהו לא מסוגל לפרגן לדוד גרוסמן?
דוד גרוסמן הוא הרבה יותר מסופר דגול, משום שהוא מצליח לשקף את המציאות הפוליטית של הכיבוש ולהניח אותה לפתחם של הישראלים בצורה מדויקת ומכאיבה. חבל שנתניהו לא מסוגל להתגאות במי שכל כך אוהב את הארץ הזאת.
סמוך לשעה 20:00 בערב ביום חמישי [15 ביוני], שוגרה סוף סוף לתקשורת הודעת ברכה מלשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו לרגל זכייתו של הסופר דוד גרוסמן יום קודם בפרס "מאן בוקר" היוקרתי – שני בחשיבותו בתחום הספרות רק לפרס נובל. גרוסמן הוא הסופר הישראלי הראשון שזוכה בו.
הפרס הוענק לו על הרומן "סוס אחד נכנס לבר" – סיפורו של סטנדאפיסט ירושלמי בן 57, לוזר, בנם היחיד של ניצולי שואה. הספר שראה אור ב-2014 תורגם מאז ל-22 שפות, והוא מתאר מציאות ישראלית מקומית שאינה פוליטית.
ההישג הישראלי גדול יותר, אם מתייחסים לעובדה שבין ששת המועמדים הסופיים לקבלת הפרס היה גם הסופר הישראלי הקנוני עמוס עוז. הוא – יחד עם גרוסמן - הם דובריו הרהוטים והמנומקים של השמאל הישראלי המדיני בעשורים האחרונים, ובפרט בשנים האחרונות מול ממשלת הימין.
כאמור, לקח לנתניהו כמעט יממה עד שפרסם נוסח ברכה מדוד וקמצני ביחס להישג הנדיר של הסופר המוערך, שרק הדגיש את חוסר הפרגון של ראש הממשלה: "אני מברך את דוד גרוסמן על זכייתו בפרס בינלאומי חשוב שמשקף את יכולתו כסופר ואת יצירתו הספרותית". לאורך כל היום שפעו עמודי הפייסבוק והטוויטר של ראש ממשלת ישראל בתמונות וטקסטים מחמיאים מביקורו מיוון, כך שעניין גרוסמן נדחק לשולי היום לא משיקולי זמן.
