למרות הכעס על ביטול מתווה הכותל, המאבק העיקרי הוא עדיין בכיבוש
עם כל ההערכה לזרמים הליברליים ביהדות, החברה הישראלית מתמודדת כיום עם אתגרים גדולים שבעתיים מסוגיית התפילות בכותל. האתגר מספר אחת של כל דמוקרט יהודי צריך להיות החלפת השלטון בישראל וסיום הסכסוך עם הפלסטינים.
בימים כתיקונם הייתי מייחד את השורות הבאות לתיאור ההשלכות החמורות של החלטת הממשלה מיום ראשון (25 ביוני) להקפיא את מתווה התפילה בכותל - הסדר שנועד לשים קץ לאפלייתם של הזרמים המתקדמים ביהדות. הייתי מנצל את ההזדמנות הנדירה הזאת כדי להביע תמימות דעים עם יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, שאמר כי ההחלטה "מהווה פגיעה קשה באחדות העם היהודי, בקהילות יהודיות ובמרקם היחסים בין מדינת ישראל ליהודי התפוצות".
בימים כתיקונם הייתי מציג את הקפאת מתווה הכותל כדוגמה נוספת לכך שדבקותו של בנימין נתניהו בכס ראש הממשלה מכניעה בנקל את דבקותו בכל עיקרון, ערך והתחייבות. הייתי מזכיר את הבטחתו לבאי ועידת הפדרציות היהודיות בארה"ב בנובמבר 2015 לחזק את הזרמים היהודים הלא אורתודוקסיים בישראל, בתקווה ש"נגיע להבנה שהכותל הוא מקור לאחדות בעמנו ולא למחלוקת".
בימים כתיקונם הייתי מדגיש את המשפט הבא בדו"ח המכון לחקר העם היהודי לשנת 2016: "בקרב יהודים המשתייכים לתנועות אחרות – הרפורמים, הקונסרבטיבים, הרקונסטרוקציוניסטים, גורמים חילוניים וקבוצות יותר ליברליות בקהילה היהודית-אמריקנית, עלולה להמשיך מגמה של התרחקות, כל עוד הדמוגרפיה הישראלית הופכת ליותר אורתודוקסית וימנית."
ואולם, הימים רחוקים מלהיות כתיקונם, כרחוק נתניהו מנכונותו ומיכולתו לשחרר את ישראל מהכיבוש ולעצור את הידרדרותה למעמד של מדינת אפרטהייד מצורעת. בימים אלה, מושלת בישראל ממשלה שמדכאת את חופש הביטוי והביקורת, מטפחת פונדמנטליזם דתי ומעודדת בערות. עם כל ההערכה, ויש הערכה רבה, לזרמים הליברליים ביהדות, החברה הישראלית מתמודדת כיום עם אתגרים גדולים שבעתיים מסוגיית התפילות בכותל. האתגר מספר אחת של כל דמוקרט יהודי צריך להיות החלפת השלטון בישראל, בממשלה שתשקם את מעמדה של הדמוקרטיה, תסיים את הכיבוש ותקדם את פתרון שתי המדינות.
