מאבק השליטה בהר הבית

אין בישראל, ואולי גם במזרח התיכון כולו, תרחיש אימים נפיץ יותר מהאפשרות של פיגוע קשה על הר הבית, בשטח מסגד אל-אקצא. תרחיש כזה מדיר שינה מעיניהם של בכירי מערכת הביטחון הישראלית מאז מלחמת ששת הימים, בה אוחדה ירושלים וישראל השתלטה גם על מזרח העיר.

ביום שישי [14 ביולי] בשעה 7:00 בבוקר, דומה היה שהתרחיש מנסה להגשים את עצמו: שלושה צעירים, ערבים ישראלים תושבי אום אל פאחם, פרצו כשהם חמושים בתת-מקלעים מאולתרים, אקדח וסכינים, אל מתחם הר הבית, האתר השלישי בחשיבותו באסלאם. בדרכם לשם, הם ירו למוות בשני שוטרי משמר הגבול שהוצבו באחת הכניסות. כוונתם הייתה להתבצר על המסגד ולהבעיר תבערה גדולה בירושלים, ואולי גם בישראל, בגדה המערבית ובמזרח התיכון כולו. למרבה המזל הגיב כוח שוטרי מג"ב במהירות, ובמרדף קצר שהתקיים ברחבת המסגדים השלושה נורו למוות.

האירוע היה קצר ונבלם תוך דקות ספורות, אבל שידר גלי הדף בישראל ובשטחי הרשות הפלסטינית לאורך סוף השבוע כולו. הוא אילץ את ראש הממשלה בנימין נתניהו וראש הרשות הפלסטינית אבו מאזן לשלב ידיים, להתעלם מסלידתם ההדדית והתמודדותם העכשווית על לבו של הממשל האמריקאי, כדי לבלום התדרדרות אפשרית שעלולה להקיף את שניהם בלהבות. בעקבות הפיגוע, כבר ביום שישי, התקשר נתניהו לאבו מאזן על מנת לדווח לו על שאירע ולנסות לבלום את גל השמועות והפייק-ניוז שהרשת החברתית נוהגת להפיץ בעקבות אירועים כאלה, בעודו באיבו. אבו מאזן סיפק אף הוא את הסחורה ומיהר לגנות את הפיגוע גינוי חריף ולא אופייני.

הפיגוע ביום שישי אינו תרחיש האימים האמיתי ממנו חוששים בישראל. במערכת הביטחון חששו פחות מפיגוע של מוסלמים על הר הבית. להם אין סיבה לפגוע במקום הקדוש להם, העריכו. החשש האמיתי הוא מפני פיגוע שייעשה בידי יהודים קיצונים, ומטרתו להבעיר את המזרח התיכון והעולם המוסלמי כולו כדי לייצר את "הסופה המושלמת", מלחמת גוג ומגוג בין האסלאם ליהודים, בסיומה יגיע כמובן המשיח על חמורו הלבן, אל-אקצא יימחק ובית המקדש השלישי ייבנה במקומו המקורי.