הר אדר אחרי הפיגוע: האם הדו-קיום ינצח את הטרור?

אשרף, בן 32, עובד במחלקת הצבעים של חנות חומרי בניין בין אבו גוש להר אדר. מה נשמע אשרף? אני שואל, והוא מערבב את הצבע האדום שהזמנתי ואומר "אכלנו אותה – הוא הרס הכל". מי הרס? שאלתי. "החמאר (חמור) הזה, נימר", הוא השיב בכעס.

אשרף, תושב הכפר הפלסטיני בית סוריך, הכיר את נימר ג'מאל, המחבל שרצח ביום שלישי [26 בספטמבר] שלושה אנשי ביטחון ישראלים בהר אדר, היישוב הסמוך. "כל הסיכויים שייקחו לנו את אישורי העבודה בישראל לפחות לחודש", הוא אומר לאל-מוניטור, ואכן בתוך כמה שעות קיבל אשרף הודעה שלפחות עד אחרי סוכות, בעוד כשלושה שבועות, אין כניסה עבורו ועבור חבריו לישראל.

השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, דרש בתגובה לפיגוע להחיל בגדה כבר עתה את הסגר הקבוע בימי חג בישראל. במערכת הביטחון הורו בינתיים לאסור כניסה של פלסטינים להר אדר, לפחות בימים הקרובים. משמעות הקפאת כל אישורי העבודה של פלסטינים ליישוב היא הקפאת מקור ההכנסה העיקרי של תושבי הכפרים בידו ובית סוריך הסמוכים להר אדר.

סממני הפיגוע בהר אדר, אופי היישוב ומיקומו מדגימים את מורכבותו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. היישוב מבוסס כלכלית ומדורג בעשירון התשיעי בדירוג החברתי כלכלי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. המחנה הציוני זכה שם למירב הקולות (38%) בבחירות האחרונות [2015], והליכוד הגיע רק למקום השני בהפרש ניכר (18%, כמו יאיר לפיד). היישוב בנוי ברובו על אדמות שנחשבו שטח הפקר בין מלחמת העצמאות אז כבש הלגיון הירדני את גבעת הרדאר, לבין מלחמת ששת הימים שבה כבש צה"ל את הגבעה בחזרה ביחד עם כל יהודה ושומרון.