הפנייה של הח"כים הערבים לאו"ם משרתת את קמפיין הימין
מחנה הימין ניצל היטב למטרותיו את המהלך שטרם הבשיל של הח"כים הערבים באו"ם. אבל ההתלהמות וההאשמות בבגידה הן לא רק חסרות פרופורציה, אלא גם מופקרות – ראו תקיפת שלושת תושבי שפרעם על ידי יהודים.
"בגידה" – כך כינה שר התיירות יריב לוין (הליכוד) את המהלך הדיפלומטי של ח"כים מהרשימה המשותפת להביא לגינוי ישראל באו"ם בתגובה לחוק הלאום [27 באוגוסט]. יום קודם לכן נחשף במהדורת "החדשות" כי חברי כנסת ערבים בשיתוף השגריר הפלסטיני לאו"ם ריאד מנסור מנסים להוביל הצעת גינוי לישראל בעצרת הכללית של האו"ם בחודש ספטמבר, בטענה שחוק הלאום שאישרה הכנסת בחודש יולי האחרון מזכיר את חוקי האפרטהייד.
באותו ראיון הביע השר לוין תקווה וציפייה שמערכת המשפט תביא להעמדת הח"כים הערבים לדין בגין "העבירה החמורה ביותר שיש בספר החוקים".
כמשפטן בהשכלתו לוין בוודאי יודע שהח"כים הערבים לא יועמדו לדין. הם הרי נהנים מחסינות פרלמנטרית כחברי כנסת, ולא רק זאת: על פי אילו אמות מידה משפטיות הוא קובע שמדובר בבגידה?
לוין לא היה השר היחיד שהגיב באופן קיצוני לפעילותם של הח"כים הערבים באו"ם. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט (כולנו) הגדיר את מעשיהם כ"חציית קו אדום", וקבע: "אין מקום בכנסת לאלו הפועלים נגד האינטרסים של המדינה".
