התחקיר שבכירי צה"ל חייבים לקרוא

התחקיר המאוד מפורט של דייוויד האלבפינגר בניו יורק טיימס על הריגתה של רוזאן אל נג'אר לפני למעלה מחצי שנה [1 ביוני 2018], על גבול הרצועה, מחייב את ישראל להערכה מחודשת של התנהגותנו אל מול המפגינים הפלסטינים מעברה השני של הגדר. מדובר בעיתון החשוב בעולם, בעיתונאי שנשלח לישראל אשר אי אפשר להגדירו כעוין לנו, ובתחקיר שאיננו מתלהם ונזהר במסקנותיו.

כ-200 ההרוגים הפלסטינים מאש צלפינו, מהם 70-60 הרוגים אשר על פי בכיר בצה"ל (כך התחקיר) נורו למרות שלא היו יעדי הירי, אינם יכולים לאפשר למערכת להמשיך בשגרת ימי השישי. בהם – גם במקרים של רגיעה יחסית –נהרגים לפחות צעיר אחד או שניים בכל פעם מאש כוחותינו.

סיפורה של הצעירה בת ה-20, שהייתה לבושה בחלוק של צוות רפואי ומצאה את מותה מאש צה"ל ממרחק שאי אפשר היה שלא לראות ממנו כי מדובר בפרמדיקית, איננו סיפור רגיל על פעילת חמאס. מדובר בבת למשפחת פליטים פלסטינים מכפר סלמה שליד יפו. מלבד ביקור במצרים כשהייתה בת שלוש, היא לא עזבה את רצועת עזה וגדלה בכלא הגדול הזה.