האם גנץ יצליח להסיר את קללת מפלגות המרכז?

פעם אחת בלבד הצליחה מפלגת מרכז חדשה בישראל לזכות בבחירות ולהרכיב ממשלה. זה קרה בבחירות 2006, כאשר מפלגת קדימה בראשות אהוד אולמרט זכתה ב-29 מנדטים. אולמרט ניהל קמפיין מעמדת ראש הממשלה, לאחר שהחליף את אריק שרון שנפל לתרדמת בעיצומה של מערכת הבחירות.

היתרון המובנה של קדימה היה שהיא קמה מתוך השלטון, מתוך השבר בליכוד שחוללה תוכנית ההתנתקות מעזה של יו"ר הליכוד אריאל שרון ועל תשתית מבוססת של ראשי רשויות מקומיות שערקו מהליכוד. בשיאה, קדימה זכתה לכ-40 מנדטים בסקרים. בצמרת שלה היא הציגה לציבור את הדמויות הבכירות ביותר בימין ובשמאל, אישים בעלי עוצמה שלטונית סוחפת, כמו סמל השלום ואדריכל הסכם אוסלו שמעון פרס ושרים לשעבר בליכוד ובעבודה.

קדימה קמה מתוך חזון מדיני ברור – קידום תהליך השלום על בסיס גבולות הקבע של "מפת הדרכים", אך במבחן התוצאה היא כשלה. המפלגה לא מימשה את חזונה המדיני, החליפה שלושה ראשים (אולמרט, ציפי לבני ושאול מופז), גוועה לאטה (רק 2 מנדטים בבחירות 2013) והתאדתה.

לכן, האתגר של הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ הוא לא פחות מעצום: כיבוש השלטון באמצעות מפלגת מרכז שקיימת רק חודשיים, עם דמויות חדשות משמאל ומימין, וניסיון להלך בין הטיפות. איש לפניו לא עשה דבר כזה.