מהפך: כך הפכה העבודה למפלגת נישה חברתית

הנבחרת החדשה שבחרו חברי מפלגת העבודה ביום שני [11 בפברואר] היא איכותית ומגוונת, אך בה בעת מבטאת את ירידתה מהבמה כאלטרנטיבה שלטונית מדינית. בשני המקומות הראשונים בפריימריז נבחרו בהתאמה שני חברי הכנסת הצעירים איציק שמולי (בן 39) וסתיו שפיר (בת 33) – שניהם סמלי המחאה החברתית של קיץ 2011. השניים הצליחו לגבור על שני יושבי הראש לשעבר של המפלגה: שלי יחימוביץ' שנבחרה שלישית בפריימריז ועמיר פרץ (נבחר רביעי), שכיהן בעבר כשר הביטחון מטעם העבודה.

יחימוביץ ופרץ הם מותגים חברתיים גם כן, חזקים ומנוסים, כך שמעבר לרצון חברי המפלגה בחילופי דורות, מפלגת העבודה – זו שהקימה את המדינה ושלטה בה ביד רמה במשך עשורים רבים בכל תחומי החיים – היא כעת לא יותר ממפלגה חברתית קטנה. לראיה, הסקרים של השבועות האחרונים אשר נותנים לה כשישה-שבעה מנדטים בממוצע (בדומה למפלגתו של ח"כ אחמד טיבי), אופק ההתאוששות המוגבל והיו"ר שאינו ממריא.

בבחירות הקודמות, ב-2015, החיבור עם התנועה בראשות ציפי לבני ייצר אלטרנטיבה ופתח להחלפת השלטון, כשיצחק הרצוג ולבני המנוסים מניפים גבוה דגל מדיני, חלופה לדרך הימין של בנימין נתניהו. לעומת זאת, מפלגת העבודה של בחירות 2019 אינה שם. מתוך משבר הזהות שפקד את העבודה בשנים האחרונות בנוגע לתפיסתה המדינית, אשר התבטא במאמצים שהשקיעו בכיריה לקרוץ לימין, צמחה מפלגה אחרת. אנשיה שייכים כמובן למחנה השמאל-מרכז ותומכים בפתרון שתי המדינות, אך רוב הווייתם היא חברתית. בחקיקה, במהות וגם בנראות.

היו"ר אבי גבאי, שגדל בבית ליכודי והבטיח 30 מנדטים שיגיעו גם מהליכוד, שחק  את שאריות סדר היום המדיני. הוא בחר לשבור ימינה בתחילת דרכו באמירות פרו התנחלויות שהבריחו את מצביעי העבודה המסורתיים ולא משכו ליכודניקים. הטעות הזאת הייתה קטלנית ובהמשך היה קשה לתקן אותה.