חזון שתי המדינות איבד את הדוברת הכי טובה שלו
ציפי לבני הייתה מזוהה יותר מכל אדם אחר במערכת הפוליטית של השנים האחרונות עם רעיון שתי המדינות. אבל עשור של שלטון נתניהו שחק עד עפר את הלגיטימיות של הפלסטינים כפרטנרים ולבני מצאה עצמה בלי ציבור.
הקריסה הסופית בסקרים של יו"ר התנועה ח"כ ציפי לבני התרחשה מיד לאחר השקת הקמפיין של בני גנץ [29 בינואר], כשמפלגתו חוסן לישראל כמעט הכפילה את כוחה בתוך יממה על חשבון מפלגות המרכז-שמאל האחרות. התופעה זכתה לכותרת המתבקשת "אפקט גנץ", ונפגעיה העיקריים היו מפלגת העבודה שצללה אל המחוזות החד ספרתיים; יש עתיד שאיבדה מנדטים יקרים; ולבני שאמנם עד אז שייטה מתחת לאחוז החסימה אבל עדיין נגעה בו.
אפשר לומר שיו"ר העבודה אבי גבאי הנחית עליה את המכה הראשונה ביום בו פירק את השותפות עמה לעיני המצלמות [1 בינואר], וגנץ חיסל אותה סופית.
עד הימים האחרונים לבני עוד ניהלה מגעים כלשהם עם גורמים בסביבת גנץ, אם כי לא ברור מה הייתה מידת רצינותם. בסוף גם שם נסגרה הדלת. אף אם הדברים לא נאמרו לה מפורשות, משמעותם הייתה ברורה: מפלגת חוסן לישראל בורחת מהדגל המרכזי איתו לבני מזוהה, הדגל המדיני, במאמץ למשוך בוחרים מהימין הרך.
