הברקזיט הבריטי והסכסוך הישראלי-פלסטיני: זה מחיר דחיית הסדר קבע
בצפון אירלנד עלול להיות מצב שבמקום משאל עם בקרב אזרחי המדינה, יחליט האיחוד האירופי, עבורם, האם הם חלק מבריטניה או מאירלנד. בישראל, אם לא נזדרז ונקבל החלטה על חלוקת הארץ, תכתיב לנו המציאות מדינה אחת.
"הסכם בלפאסט", המכונה "הסכם יום שישי הטוב", סיים את הסכסוך עקוב הדמים בצפון אירלנד. תמכו בו רוב המפלגות בחבל הארץ הקטן הזה, הוא עבר בהצלחה שני משאלי עם, הן ברפובליקה האירית והן בצפון אירלנד, וגרם לשני מוביליו הראשיים, ג'ון יום ודייויד טרימבל, לזכות בפרס נובל לשלום ב-1998, חודשים אחדים לאחר שנחתם.
ההסכם נחתם בין ממשלת בריטניה לממשלת הרפובליקה האירית. הן ה"יוניוניסטים", המבקשים להבטיח את צפון אירלנד כחלק מבריטניה הגדולה, והן יריביהם הרפובליקנים התחייבו לממשו. יש בו התחייבות לפרק את נשק המיליציות בתוך שנים מעטות, התחייבות לשימוש באמצעים דמוקרטיים בלבד כדי לסיים את הסכסוך והקמת ממשלת אוטונומיה המבטיחה ייצוג מגזרי-דתי (קתולי ופרוטסטנטי).
החוקים שיועברו במועצה המחוקקת יצטרכו לעבור הן ברוב רפובליקני והן ברוב יוניוניסטי, הריבונות הבריטית תרוכך (למשל – על ידי פירוק יחידות הצבא הבריטיות בצפון אירלנד), אך האוטונומיה הצפון אירית תישאר בריבונות בריטית עד אשר משאל עם בהשתתפות אזרחי צפון אירלנד יקבל החלטה סופית באשר לעתיד צפון אירלנד, כחלק מבריטניה או כחלק מהרפובליקה האירית.
הזמניות הזו, שלא נקבע לסיומה תאריך יעד, הייתה, כנראה, נוחה לכולם. היא העניקה לצפון מעמד של פרוטו-מדינה עם רוב סממניה של מדינה, הרגיעה את שני הצדדים ומנעה מצב שבו הכרעה לכאן או לכאן תוביל לחידוש העימותים האלימים הקשים בין הצדדים.
