ההתנגשות האידיאולוגית בין ליברמן לחרדים
יו"ר ישראל ביתנו הוא היחיד שמניף את דגל החילוניות כאג'נדה לצד הדגל הימני. למרות התחזקותן של המפלגות החרדיות, העובדה שבלעדיו אין ממשלה הופכת אותו לבעל עמדת כוח משמעותית בסדר היום הזה.
כחודש לפני הבחירות האחרונות [19 במארס], העריך יו"ר ישראל ביתנו ח"כ אביגדור ליברמן במסיבת עיתונאים שערך, כי הכנסת הבאה תהיה חרדית וחרד"לית מאי פעם, וכי הקואליציה העתידית תמנה 20 עד 25 חברי כנסת שדוגלים במדינת הלכה.
ליברמן הוביל אז קמפיין תחת הסיסמה "גם ימין, גם חילוני" והרבה לתקוף את המפלגות החרדיות, כך שהתחזית שנתן שירתה את המסר שלו: רק ליברמן יבלום את הכפייה הדתית בממשלה הבאה. את חברי הכנסת של ישראל ביתנו הוא שלח בשבתות לתמוך באוטובוס השבת שראש העיר החדש של טבריה, רון קובי, החל להפעיל במסגרת מאבקו בכפייה הדתית בעירו.
כמי שיודע להמציא את עצמו מחדש בכל מערכת בחירות, בקמפיין 2019 בחר ליברמן בדגל החילוניות. אחרי הכל הציבור שבוחר בו, בעיקר יוצאי רוסיה, הוא חילוני גמור.
ליברמן צדק פעמיים: הוא עבר את אחוז החסימה באופן מכובד עם חמישה מנדטים בניגוד לכל הסקרים שחזו את היעלמותו, והצליח לחזות די במדויק את העלייה בכוחן של המפלגות החרדיות, שיחד עם איחוד מפלגות הימין החרד"ליות מונות בכנסת הנוכחית 21 מנדטים: שמונה של ש"ס, שמונה של יהדות התורה וחמישה של איחוד מפלגות הימין.