האם נתניהו יעודד התלקחות ביטחונית כדי לדחות את הבחירות?
לנתניהו אין קווים אדומים כשהוא נלחם על חייו הפוליטיים. בשבועות האחרונים הופכים התדרוכים של אנשיו בנושאים הביטחוניים להיסטריים מעט יותר מכפי שהיו. זה לא אומר שנתניהו מחרחר מלחמה. זה כן אומר שהוא משתעשע באופציה.
30 ימים בדיוק חלפו מאז אכף ראש הממשלה בנימין נתניהו על כנסת ישראל, שזה עתה נבחרה, לפזר את עצמה ברוב קולות ולקבוע תאריך לבחירות חדשות (17 בספטמבר). את כל הימים האלה, וגם הלילות, בילה נתניהו במאמץ לטכס עצה ולסכל את רוע הגזירה שהוא עצמו גזר. הוא הבין שהבחירות הנוספות, חמישה חודשים בלבד אחרי ניצחונו בבחירות אפריל 2019, עלולות להפוך (מבחינתו) לאסון.
נתניהו ביצע את מהלך פיזור הכנסת כי לא הייתה לו ברירה: הדדליין שלו להרכבת ממשלה עמד לפקוע בחצות, ה-29 במאי. נגמרו לו האופציות. הוא אמור היה להחזיר את המנדט לנשיא רובי ריבלין בחצות הלילה והאפשרות שמשימת הרכבת הממשלה תוטל על חבר כנסת אחר הדירה שינה מעיניו. ריבלין יכול, על פי החוק, לתת למישהו אחר מהליכוד לנסות להרכיב ממשלה, או אפילו לבני גנץ, יו"ר כחול לבן. אם זה קורה, התוצאה המיידית היא סוף עידן נתניהו. לא מדובר כאן רק בסוף פוליטי אלא גם, כנראה, בקטסטרופה אישית: נתניהו נשבע להילחם באישומים הפליליים נגדו מכס ראש הממשלה. אם יהפוך לאקס ראש ממשלה, דרכו לכלא תתקצר מאוד. הוא לא רצה שיקרה לו מה שקרה בעשור הקודם לאהוד אולמרט. הוא הבין שצריך לסכל את הרכבת הממשלה בידי יישות שאינה בנימין נתניהו בכל מחיר, וכך עשה: הוא אכף על הכנסת הטרייה להתאבד.
למחרת, הוא צריך היה להתייצב מול התוצאות. תוך יום אחד בלבד הוא הבין שכרה לעצמו בור פוליטי. מחסום 61 חברי הכנסת שהוא צריך להשיג בספטמבר (בלי אביגדור ליברמן!) נראה בלתי צליח. הסקרים החלו להשחיר מולו. הנמסיס ליברמן החל לצמוח במקום לצנוח בסקרים. תדמית של "לוזר" החלה לגשש את דרכה אליו, אל נתניהו, שהתנחל על כס ראש הממשלה לפני עשר שנים [2009] ומסרב מאז לפנות אותו. הוא הפך לראשון בהיסטוריה של ישראל שלא מצליח להרכיב ממשלה אחרי ניצחון בבחירות וקבלת מנדט מהנשיא. לאור כל האמור לעיל, החליט נתניהו לנסות לבטל את הבחירות שזה עתה נקבעו, בכל מחיר. נכון לעכשיו, גם במשימה הזו הוא נכשל.
במאמץ להרכיב ממשלה ניסה נתניהו את הכל, כולל הכל. למרות שהוא מסית נגד השמאל והשמאלנים בישראל כבר שנים ארוכות, הוא הציע למפלגת העבודה את חצי המלכות כדי שתצטרף לממשלתו. ההצעה הזו הלכה ותפחה ערב פיזור הכנסת, עד שעת ההצבעה ממש. בשלב מסוים הוא הסכים להסתפק רק בשני עריקים משורות העבודה, אבי גבאי וטל רוסו, אך גם כאן הוא כשל. במקביל, ניסה לשכנע את כחול לבן להצטרף לממשלתו, כולל רוטציה בתפקיד ראש הממשלה. גם זה לא צלח.
