הדיל של טראמפ יכול לשמש כפלטפורמה לממשלת אחדות
כשבליל הבחירות יתברר ששוב אין הכרעה ומתווה האחדות יחזור ויעלה לכותרות, תוכנית טראמפ ההיסטורית תוכל להוות את הגשר והפלטפורמה. והרי הן בכחול לבן והן בליכוד רואים בה הזדמנות היסטורית חד פעמית.
יממה ארוכה של שתיקה חלפה, מרגע שנחשפה תוכנית המאה של הנשיא טראמפ ועד שיו"ר כחול לבן ח"כ בני גנץ הגיב לה בקולו והכריז שהיא משקפת את עקרונות היסוד של סיעתו. גנץ כינה את התוכנית "הזדמנות היסטורית" לעיצוב גבולותיה של מדינת ישראל לדורות הבאים, והסביר שנתניהו לא יוכל להביא ליישומה בגלל כתב האישום נגדו ולכן כחול לבן תהיה זו שתממש אותה. דברי גנץ משקפים את דעתם של בכירי כחול לבן, שחושבים שמדובר בתוכנית ש"מניחה את כל הדרישות הביטחוניות שלנו ויוצרת אפשרות לגשת אחרת לקונפליקט", כדברי מספר 2 בסיעה ח"כ יאיר לפיד.
הבעיה של כחול לבן היא שתוכנית המאה מזוהה עם בנימין נתניהו יותר אפילו מאשר עם טראמפ. חודש לפני סיבוב בחירות שלישי מול נתניהו, עליהם למצוא את הדרך לחבק את התוכנית ואת טראמפ, אך בו זמנית להוציא את נתניהו מהמשוואה. כלל לא בטוח שזה אפשרי. מה שכן אפשר לומר בביטחון הוא שתוכנית המאה, שהיה נדמה שכבר לא תצא לאוויר העולם לאחר שלוש שנים של כותרות ואוויר חם, הפתיעה בגדול. זהו אירוע מכונן בדיון המדיני בישראל, המשנה סדרי עולם ומבשר רשמית את העידן שאחרי אוסלו – שנים שבהן הוויכוח התנהל סביב ההתנגדות או התמיכה בחזון שתי המדינות.
רגע המפנה התרחש ביום שלישי בערב [28 בינואר], כשנשיאה ה-45 של ארה"ב דונלד טראמפ הניח על השולחן תוכנית ששוברת את הפרדיגמה של אוסלו. התוכנית מאמצת באופן מובהק את דרישותיה של ישראל, מבטלת מראש סוגיות כמו זכות השיבה וחלוקת ירושלים, קובעת שלא יפונו התנחלויות ומשרטטת גבול אחר לחלוקת הארץ. עוד לפני האור הירוק העקרוני שהוענק לישראל לספח כ-30 אחוזים מהשטח, היא מאלצת את הזרמים הפוליטיים השונים במדינה לנסח את עמדתם ביחס אליה.
במשך שלושה עשורים נשיאים אמריקאים באו והלכו, תוכניות שלום גובשו והונחו על השולחן, ובכל המקרים התנהל מו"מ ישיר בין הישראלים לפלסטינים מתוך נקודת מוצא שישראל תצטרך לוותר על שטח, לפנות יישובים וירושלים תחולק. כל ראשי הממשלה שבאו אחרי יצחק רבין – שמעון פרס, נתניהו, אהוד ברק ואהוד אולמרט ניהלו משאים ומתנים עם הרשות הפלסטינית על בסיס חזון שתי המדינות. הימין התנגד קטגורית ובשמאל-מרכז תמכו – זו הייתה הדירקטיבה שלהם מראש. לנתניהו זוכרים שבקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה [1999-1996] הוא התחייב להמשיך במימוש הסכם אוסלו, לאחר לחץ עצום מצד הנשיא ביל קלינטון, וחתם על הסכם חברון והסכם וואי לקול זעקות השבר בימין. כראש ממשלה בקדנציה השנייה ב-2009 נשא נתניהו את נאום בר אילן והביע תמיכה ברעיון שתי המדינות, הפעם בלחצו של הנשיא אובמה. ברק ואולמרט הלכו כל אחד בדרכו רחוק מאוד בוויתוריהם לפלסטינים, כולל הסכמה לחלוקת ירושלים.
