במושגים של סדרי שלטון אמריקאים, זה היה יכול להיות מוגדר כמעט כ"מרד". ביום שני [20 ביוני], בפתח ישיבת סיעתו בכנסת, התייצב שר האוצר הישראלי משה כחלון ואמר את הדברים האלה: "ההצעה האמריקאית (לחבילת סיוע צבאי לישראל לעשור הבא) היא חיובית והוגנת. מערכת הביטחון יכולה בהחלט להסתדר עם ההצעה הנוכחית, ואין שום סיבה שנבצע מהלכים שיתפרשו כהתערבות בענייניה הפנימיים של ארה"ב. אמרתי לראש הממשלה ולשר הביטחון ואני אומר להם גם היום, לאמץ את ההצעה ולשים סוף לסאגה הזו. עוד בממשל הנוכחי. ארה"ב היא השותפה האסטרטגית הכי חשובה שלנו, חברת אמת, וכך צריך להתייחס אליה".
דבריו של כחלון נאמרו ביום בו אמור היה שר הביטחון הישראלי הטרי, אביגדור ליברמן, לפגוש את עמיתו האמריקאי אשטון קרטר בוושינגטון, לדיון בסוגיית חבילת הסיוע האמורה. מפמלייתו של ליברמן הודלף במקביל, כי דעתו של שר הביטחון דומה מאוד לדעתו של שר האוצר: ישראל צריכה לחתום על הסכם הסיוע הביטחוני האמריקאי לעשור הקרוב במהירות האפשרית, עוד בימי הממשל הנוכחי, ולסגור עניין. לפי גורם פוליטי, ליברמן הביע אופטימיות זהירה, בשיחות סגורות, ובסביבתו טענו שהדבר אפשרי ורצוי.
שיטת הממשל הישראלי מאפשרת לשרים שונים להציג מדיניות שונה מזו שמייצג ראש הממשלה. ליברמן הוא מנהיגה של מפלגה שאינה הליכוד, כחלון עומד בראש סיעה של עשרה מנדטים שבלעדיה אין לנתניהו ממשלה. מבחוץ, זה נראה כמו כאוס. מבפנים, זה עוד יותר גרוע. עוד באותו יום ענו מקורביו של נתניהו לשרי הביטחון והאוצר במילים חריפות. "היחיד שמנהל את המשא ומתן עם האמריקאים זה ראש הממשלה. שר האוצר ושר הביטחון לא מעודכנים, ראש הממשלה מנהל מגעים רצופים עם הממשל, הסיוע האמריקאי לא יקוצץ אלא ישודרג, הסירו דאגה מליבכם", אמר גורם פוליטי לאל-מוניטור.
אבל הדאגה שרירה וקיימת. היא משותפת לכל ראשי זרועות הביטחון ומערכת הביטחון הישראלית, לבכירי משרד החוץ ולשרים בכירים בקבינט.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
