בניגוד לאכזבה שנרשמה בציבור הישראלי, בצה"ל מסכמים בימים אלה בסיפוק את מבצע "עמוד ענן" בעזה, ורואים בו מודל מוקטן לאופי המלחמות העתידיות של ישראל: קצרות, חזקות ונשענות על כוח אווירי. נראה שצה"ל משתחרר מהטראומה של התמרון הקרקעי הכושל במלחמת לבנון השנייה (2006), וצבר מספיק ביטחון כדי להימנע ממהלך קרקעי גם בעימותי העתיד. סגן הרמטכ"ל החדש, האלוף גדי איזנקוט, שנראה כרגע כבעל הסיכויים הטובים ביותר להתמנות לרמטכ"ל הבא, הוא מייצג מובהק של התפיסה הזאת. 

מדוע מגדירים בצה"ל את "עמוד ענן" כ"הצלחה"? מבחינה מדינית, המבצע אמנם הביא לשדרוג מעמדו של חמאס, אבל צבאית, הוא הביא לשקט ביישובי הדרום שכמותו לא היה כבר שנים. בכירי הצבא לא יסתכנו בהימור, אבל רבים מהם צופים שהשקט בדרום יימשך עוד זמן רב. בצה"ל עדיין מתפעלים מהיעילות שבה אכף החמאס, כמעט באבחה אחת, את הפסקת האש על כל הפלגים בעזה.

עיקר ההישגים ב"עמוד ענן" נרשם בחצי השעה הראשונה של המבצע: חיסולו של אחמד ג'עברי אותת שישראל אינה נרתעת מפגיעה בבכירי חמאס, ומייד לאחר מכן השמיד חיל האוויר 17 רקטות פאג'ר איראניות ופגע בעשרות בורות שיגור של רקטות קצרות טווח. איסוף שקדני של מודיעין איפשר את הפגיעות המדויקות, ורבים בצה"ל סברו שניתן היה להכריז על ניצחון ולסיים את המבצע כבר אחרי 48-24 שעות.

אבל זה לא קרה. המבצע נמשך שבוע נוסף – מיותר לדעת רבים – כשכוחות מילואים גדולים שגויסו בצו 8 נערכים בדרום הארץ וממתינים לפקודה שלא הגיעה. כאן עדיין ניכרת השפעתה של הטראומה של מלחמת לבנון שכנראה תלווה אותנו בכל עימותי העתיד: מאז 2006, לעולם יבקש הרמטכ"ל גיוס מילואים נרחב, כדי להכין אופציה של תמרון קרקעי, והדרג המדיני לעולם יאשר את הגיוס הזה. זה המקור לפער שנוצר בדעת הקהל הישראלית בין ציפיות לתוצאות: כשצה"ל מקבל אישור לגייס 70,000 חיילים – יותר ממספר המילואימניקים שגויסו במלחמת לבנון השנייה, והרבה יותר מכפי שרצועת עזה מסוגלת להכיל - נוצרה ציפייה ציבורית שהנה, ישראל עומדת לפתור את הבעיה העזתית אחת ולתמיד. זאת בזמן שבצה"ל, לא התכוונו לרגע לבצע פעולה קרקעית רחבה בעזה.