בדרך לנורמליזציה: ישראל וטורקיה צריכות לפתוח דף חדש
אף על פי שישראל וטורקיה הביעו נכונות לסיים את המשבר ביניהן, ארדואן ממשיך לתמוך בחמאס, ונתניהו מסרב לחתום על הסכם הפיצויים לנפגעי המרמרה. כדי שהיחסים יחזרו למסלולם, דרוש צעד דרמטי בונה אמון.
״טורקיה חייבת לפתור את הבעיה עם סאלח ערורי (מראשי חמאס שגורש מהגדה ומתגורר במדינה; ע"נ). לא ייתכן שמדינה בנאט״ו מאפשרת לטרור לפעול מתחומה״. כך אמר שר הביטחון משה יעלון בשיחה עם אל-מוניטור בחודש שעבר, לאחר ששב מביקורו בארה"ב [21 באוקטובר]. הוא אמר את הדברים עוד לפני שהשב״כ חשף (27 בנובמבר) את המעורבות של מה שכינה ״מפקדת חמאס בטורקיה״ בתכנון פיגועי טרור בירושלים ובהכשרת מפגעים.
אחרי החשיפה הזו, השר לעניינים אסטרטגיים, יובל שטייניץ, קרא לנאט״ו ולארצות הברית בראיון לגלי צה"ל להפעיל לחץ על טורקיה כדי שתפסיק את תמיכתה בטרור. בשיחות שקיימתי עם גורמים בכירים באנקרה בעקבות הדברים האלה, עלה חשש שפנייה רשמית של ישראל לנאט״ו ברוח זו תדרדר עוד את הקשרים בין המדינות. אלא שמבדיקה שערכתי עולה שפנייה רשמית לנאט״ו לא הוגשה, לפי שעה לפחות.
גורמים מדיניים בכירים מדגישים שלישראל אין עניין להגיע למצב של ניתוק יחסים עם טורקיה. אולם לדבריהם, בהיעדר ערוץ הידברות בין הממשלות, קשירתה של טורקיה לטרור החמאסי, באופן ישיר ופומבי, נועדה להראות לאנקרה שיש מחיר למתקפות המילוליות המתמשכות של הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן על ישראל ולסיוע שהוא מעניק לחמאס.
האישומים שנשמעים בישראל מהווים נפילה נוספת ברכבת ההרים שבה מתנהלים הקשרים המדיניים בין המדינות. ההידרדרות החלה ב-2009 כשארדואן, אז ראש ממשלת טורקיה, התפרץ בכנס הכלכלי בדאבוס לעברו של שמעון פרס, אז נשיא מדינת ישראל, בעקבות מבצע "עופרת יצוקה" ברצועת עזה שהסתיים כמה ימים קודם לכן.
