באופן טראגי, תאונת הדרכים שבה נהרגו שמונה נשים בדואיות ונפצעו יותר משלושים בני אדם מהיישוב חורה בדרום [3 בפברואר] הפנתה את תשומת הלב לעובדה ידועה - האוכלוסייה הבדואית בישראל סובלת מהזנחת תשתיות חמורה, שכנראה עלתה עד כה בחייהם של רבים. משאית שהובילה טרקטור פגעה בצדו של אוטובוס שהחזיר מתפללות מירושלים כחלק מפרויקט "תהלוכת אלביארק" של התנועה האסלאמית להבאת מתפללים להר הבית. המתפללות נהרגו קילומטרים ספורים מבתיהן, על כביש 31, המכונה "כביש הדמים". ביישוב חורה הוכרז יום אבל.
בשיחה עם אל-מוניטור אומר ראש מועצת חורה מוחמד אל נבארי: "אני גדלתי פה, בחורה. מילדות אני זוכר מספרים גדולים של הרוגים; תלמידים שהיו איתי בכיתה בבית הספר וגם חברים שלי שהתבגרנו יחדיו, נהרגו על הכביש הזה".
אבל אל נבארי מרגיש שלא בנוח לחבר בין האסון שפקד את יישובו להזנחת התשתיות, ביום שבו ליוו אלפים את הנשים לקבורה. "אינני רוצה לנצל אירוע טראגי ולקשור אותו להזנחה ביישובים הבדואים", הוא אומר. "אינני מכחיש שההזנחה קיימת, אבל התאונה התרחשה בכביש לאומי ולא בתוך היישוב שלי".
לא כולם מסכימים עם הקו שנקט ראש המועצה. "ההזנחה בכבישים לקחה לנו מאות בני אדם מהפזורה הבדואית. לא יכול להיות שיזלזלו בנו, בעוד שבמקומות אחרים עושים הכל כדי לשפר את הכבישים. אם היו הרוגים יהודים - הטיפול בעניין היה אחר", אמר עומר אבו שקרה, אשר אמו, חדרה, נהרגה בתאונה. אחמד אבו שחיטה, שאמו נעמה, נהרגה אף היא בתאונה, אמר לאתר Ynet :"כבר שנים שאנחנו קוראים לכבישים האלה 'כבישי מוות'. אם המצב יישאר ככה, האסון הבא לא יהיה רחוק".
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
