בספטמבר האחרון הופיע שר הרווחה חיים כץ לישיבתה השבועית של הממשלה בחולצת פולו עם הדפס פסים ושרוולים קצרים. ראש הממשלה בנימין נתניהו שלח אותו להחליף חולצה בטענה כי לבושו לא מכבד את המעמד. כץ קפץ לאוטו שלו וחזר עם חולצה מכופתרת. כדאי להיזכר באנקדוטה הזאת מול הניסיונות לנתב למגרש המגדרי את הוויכוח סביב פרסום קוד הלבוש לכנסת, שהופץ ביום חמישי (9 במארס).
"הקוד הזה, שרלוונטי כמובן רק לנשים, מעגן את המבט הגברי שקובע לאשה איך להתלבש ואיך להיראות", אמרה ל״הארץ״ ח"כ תמר זנדברג ממרצ בתגובה לכללים החדשים. היא הסבירה כי "מנגנון אזהרות רק יביא ליותר מבטים בוחנים ומדידת אורך החצאית, כלומר זה יהיה חלק מתפקידם של הסדרנים לבחון את בגדיה של כל אישה שנכנסת לכנסת. קוד הלבוש מיותר ומבזה".
זנגברג, חברת כנסת צעירה שניהלה כבר בעבר ישיבה בכנסת עם חולצה בעלת כתפיים חשופות, וספגה על כך ביקורת, לוקחת שלא בצדק את קוד הלבוש למחוזות תיאורטיים של פמיניזם והחפצת נשים. בדיוק כמו במקרה של כץ, גם נשים שמגיעות לעבודה בכנסת או אל משרדי הממשלה בגופיה או בכפכפי אצבע אינן מכבדות את המקום. זה לא קשור לסוגיות של שוויון מגדרי, אלא לכך שתרבות הלבוש הרשמי בישראל אינה מפותחת, ולמעשה אינה קיימת.
כך גם ח"כ סתיו שפיר, שעלתה השבוע לנאום במליאה בשמלה חשופת כתפיים, ועוררה סערה לאחר שח"כ אורן חזן צעק לעברה, כי לו, כגבר, לא היו נותנים לעלות לדוכן בגופיה. כמו זנדברג, שפיר עשתה מהתקרית הון פוליטי על בסיס פמיניסטי, אף שאם מתעלמים מסגנונו הפרובוקטיבי, היה טעם בהערתו של ח״כ חזן.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
