לא יקום ולא יהיה עוד סולימאני

בעיניים ישראליות, חיסולו של הגנרל קאסם סולימאני בידי ארה"ב [3 בינואר] משקם, באבחה אחת, את ההרתעה האמריקאית במזרח התיכון. ההרתעה הזו הלכה ונשחקה בשנתיים האחרונות, עד שכמעט ונעלמה. הרמטכ"ל, רב אלוף אביב כוכבי, אפילו הרשה לעצמו לרמוז סוג של ביקורת בנאומו בשבוע שעבר [25 בדצמבר] בכל הקשור לעובדה שישראל פועלת כמעט לבדה נגד משמרות המהפכה של איראן. "הלילה הם חזרו בבת אחת לתמונה", אמר לאל-מוניטור גורם ישראלי בכיר, "האמריקאים מאותתים שאמריקה עוד כאן ושלא כדאי להסתבך איתה. אלה חדשות מצוינות".

קשה לתאר את עוצמת הסיפוק והשמחה שפשטו במסדרונות השלטון ומערכת הביטחון בישראל לנוכח הידיעה על חיסולו של הגנרל סולימאני. בבוקר יום שישי נאלצו בכירי הדרג המדיני והצבאי הישראלים להשקיע הרבה מאוד אנרגיה ובריאות כדי לבלום את השמחה של עצמם ולהתאפק מלהציף את הרשת והמרחב הדיגיטלי בהודעות ניצחון והצהרות ברכה לנשיא טראמפ. הסיבה: בישראל יודעים עד כמה מקרב האירוע ההיסטורי-אסטרטגי הזה את המזרח התיכון כולו למלחמה. הרמטכ"ל כוכבי הזהיר את קהל שומעיו מאפשרות כזו באותו נאום שנשא.

האינטרס הישראלי הדחוף ביותר בשלב הזה הוא להרחיק את עצמה כמה שיותר מהחיסול המהדהד שעשוי לשנות את פניו של המזרח התיכון. ברגעים שהמאמר הזה נכתב מתפללים לא מעט מקברניטי הביטחון הישראלים שהממונים שלהם, בכירי הדרג המדיני, יצליחו לבלום את נטייתם להשתתף בחגיגה האמריקאית. זה מזכיר את השבועות הראשונים אחרי השמדתו של הכור הגרעיני הסורי בדיר א-זור בשנת 2007. גם אז שמרה ישראל על דממה מוחלטת כדי להעניק לבשאר אל-אסד את "מרחב ההכחשה" ואת התנאים האידיאליים להבלגה.

הגנרל סולימאני היה האויב המר ביותר של ישראל בעשרים השנים האחרונות, ואולי בהיסטוריה המודרנית כולה. סולימאני נתפס בירושלים ובתל אביב לא רק כקמב"ץ של הטרור האיראני באשר הוא והוגה הרעיון של הציר השיעי מטהרן עד טרטוס, הוא היה גם האידיאולוג הגדול של המהפכה, ליבת ההתנגדות ומי שדחף בכל כוחו את משמרות המהפכה לעבר גדר הגבול עם ישראל, דמשק וביירות.