הדמעות זרמו עד שגופי יבש מהן, כשקיבלתי ב-3 באוגוסט שיחת טלפון שבישרה לי כי שני טילי אף-16 נורו על בני משפחתי ברפיח. כך נפל בגורלה של המשפחה שלנו במלחמה הזאת שעדיין נמשכת; כל משפחה ברצועת עזה קיבלה את מנת הכאב והצער שלה.
אחיו של אבי, איסמעיל אל-גול (בן 60), לא היה חבר חמאס. אשתו, חאדרה (בת 62), לא הייתה פעילת חמאס. בניהם, וואל (35) ומוחמד (32), לא היו לוחמי חמאס. בנותיהם, הנאדי (28) ואסמה (22), לא היו סוכנות של חמאס. גם ילדיו של בן דודי וואל, איסמעיל (11), מאלאק (חמש) והתינוק מוסטפה (בן 24 יום בלבד), לא היו חברי הג'יהאד האיסלאמי, החזית העממית לשחרור פלסטין ואף לא פת"ח. ולמרות זאת, כולם נהרגו בהפגזה ישראלית על ביתם בשעה 6:20 בבוקר יום ראשון.
ביתם נמצא בשכונת יִבְּנָה, במחנה הפליטים של רפיח. זה היה בית חד קומתי עם גג אזבסט דק, שלא הצריך שני טילי אף-16 כדי להחריב אותו. מישהו מוכן בבקשה להודיע לישראל שבתים במחנות פליטים אפשר להחריב - ואת יושביהם להרוג - גם עם פצצה קטנה בלבד, ושלא צריך לבזבז מיליארדים כדי לפוצץ אותם ללא זכר?
אם את חמאס אתם שונאים, הרשו לי לומר לכם כי לאנשים שאתם הורגים אין שום קשר לחמאס. אלה הם בסך הכל נשים, ילדים, גברים וקשישים שרק ייחלו לסיום המלחמה, כדי שיוכלו לחזור לחייהם ולשגרת יומם. אבל עכשיו, היו סמוכים ובטוחים, שיצרתם אלפים - לא, מיליונים - של נאמני חמאס חדשים. כי אם מבחינתכם נשים, ילדים ומשפחות תמימות הם חמאס, הרי שכולנו חמאס. אם מבחינתכם אזרחים תמימים ומשפחות מן השורה הם חמאס, הרי שגם אני חמאס. גם הם חמאס, כולנו חמאס.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
